תחילה אני מבקש סליחה מקוראיי שהגיבו לי בפוסט הקודם, ומכל הקוראים שלי בכלל על זה שאני לא מגיב ועל זה שאני לא מעדכן, ואף לא קורא אצלם בזמן האחרון. פשוט יש לי לחץ עבודה נוראי שבינתיים לא רואים את הסוף שלו, ובגלל זה אין לי זמן פנוי לבלוגספירה.
עם זאת, אני לא יכול לפספס את הימים האלו מבלי להתייחס לטבח שהיה בכפר קאסם בשנת 1956, שכן בעוד יומיים, 29/10/2009, יצוין יום השנה ה - 53 לטווח בכפר קאסם שנרצחו בו 49 אנשים, כמחציתם ילדים ונשים.
אז על מנת לפתור את הקונפלקט של "בלוג - עבודה" שיש לי בימים אלו החלטתי להעתיק את הדברים שנאמרו על הטווח בויקיפקיה ולהדביק אותם כלשונם בפוסט הזה (וזאת חרף ההסתייגויות שיש לי על ויקיפדיה בד"כ). אציין רק כי הדברים שרשומים בויקיפדיה תואמים את הדברים שידועים לי על הטבח, כך שאני חושב שהפעם הם די אמינים.
טבח כפר קאסם בוצע על ידי יחידה של משמר הגבול בתושבי כפר קאסם ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למבצע קדש, ובמהלכו נורו למוות 43 מתושבי הכפר, ובהם נשים וילדים.
בשנות החמישים היו היישובים הערביים שלאורך הקו הירוק נתונים תחת ממשל צבאי. ב־29 באוקטובר 1956, היום הראשון למלחמת סיני (מבצע קדש), הוטל עוצר על הכפרים הערביים - כפרי המשולש הקטן. העוצר נכנס לתוקפו בשעה 17:00, וההודעה על כניסת העוצר נמסרה למוכתר של כפר קאסם חצי שעה לפני כניסתו לתוקף. חלק מאנשי הכפר שעבדו מחוץ לכפר, החלו לחזור לבתיהם לאחר כניסת העוצר לתוקף, מבלי שידעו דבר על העוצר.
גדוד של משמר הגבול בפיקודו של רס"ן שמואל מלינקי, שהיה כפוף לחטיבה של אל"מ יששכר שדמי, קיבל פקודה לירות במפרי העוצר. כששאלו החיילים מה לגבי אלו שאינם יודעים על העוצר, ענה מלינקי: "אללה ירחמו" (בערבית: אלוהים ירחם עליהם). בעקבות תשובה זו, חייליה של אחת מחוליות הגדוד, בפיקודו של סגן גבריאל דהאן, עצרו את העגלות והמכוניות של כל מי שביקש להיכנס לכפר וירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, ובהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13. מפקדיהן של חוליות אחרות שפעלו בכפר נמנעו מפעולה קיצונית כזו, אך במהלך שעה מכניסת העוצר לתוקף נהרגו בכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו בטבח, ואת עוברה של אישה הרה שמתה בטבח, ומגיעים ל-49 נספים. ב־11 כפרים אחרים בגזרה, שאף בהם פעלו החיילים שבפיקודו של מלינקי, לא אירע כל רע, בין השאר בזכות מפקדים שהורו במפורש לחייליהם שלא לפתוח באש על התושבים.
אנדרטה בכפר קאסם לנספים בטבח ב-1956
תגובתה הראשונית של ממשלת ישראל (שבראשה עמד דוד בן-גוריון) לטבח, הייתה ניסיון להסתירו באמצעות הצנזורה הצבאית, תוך ביצוע תחקיר פנימי על הנסיבות שגרמו לו. חברי הכנסת מאיר וילנר ותופיק טובי (מטעם מק"י) גבו עדויות מהפצועים והפיצו אותן, בין השאר מעל במת הכנסת, תוך שימוש בחסינותם הפרלמנטרית, וכך הצליחו להביא את המידע לידיעת הציבור כשבועיים לאחר המעשה. כתוצאה מכך ומהלחץ הציבורי למצות את דינם של מבצעי הטבח, נאלצה לשכת ראש הממשלה לפרסם הודעה כי "בכפרים נפגעו על ידי משמר הגבול כמה כפריים, ולכן מינה ראש הממשלה ועדה לברר מידת אחריותם של אנשי משמר הגבול, ואם יש להעמידם לדין".
11 מהחיילים שהשתתפו בטבח הועמדו לדין ונדונו לתקופות מאסר ממושכות (עד 17 שנה), אך אף לא אחד מהחיילים ריצה את מלוא תקופת מאסרו: לאחר שלוש שנים, זכו אחרוני המורשעים בחנינה מנשיא המדינה, יצחק בן צבי, והשתחררו ממאסרם. בנוסף על כך, את שנות המאסר המעטות העבירו המורשעים באכסניה. במשפטו אמר מלינקי כי את המלים "אללה ירחמו" שמע בתדריך שנתן המח"ט שדמי. לאחר שחרורו חזר מלינקי לשרת במשמר הגבול, והיה קצין ביטחון בקריה למחקר גרעיני - נגב. יששכר שדמי הועמד לדין באשמת רצח וחריגה מסמכות, הוא זוכה מאשמת הרצח והורשע בסעיפי החריגה מסמכות. בגזר הדין ננזף והוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות, הוא המשיך בשירותו הצבאי. למשפחות הקורבנות ניתן פיצוי כספי.
בפסק דינו במשפטם של מבצעי הטבח קבע השופט בנימין הלוי מהי "פקודה בלתי חוקית בעליל", שעל החייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו.
ב-7 בדצמבר 1956 הקדיש נתן אלתרמן את "הטור השביעי" לטבח כפר קאסם, ונמנה עם הראשונים לגנותו. בין השאר כתב:
לא תיתכן חברת אנוש אשר מקרה כזה לא יחרידנה כסיוט, ולא ירעיד בה, לפחות במעט, כיסאות של מפקחים ומפקדים גם ישירים וגם לא-ישירים, ולא ירעיש בה מושגים שנשתרשו ולא יזעיק מורי פיקוד והדרכה ולא יעיר בה את חשבון-הנפש-והאחריות, וזאת מ ח ו ץ לעונש שיחול על ראש עושי התועבה האסורים.[1]
בנובמבר
1957 נערכה בכפר קאסם
סולחה בה נכחו כ-800 אורחים. על פי המסורת היו אמורים 11 הנאשמים להגיע לטקס, אך שלטונות צה"ל סירבו לאפשר להם להשתתף, בין השאר מחשש שהגעתם בעת המשפט שנערך להם עלולה להביא לטענות על עיוות דין. את הצד היהודי ייצגו "זקן השומרים"
אברהם שפירא, שר המשטרה
בכור שטרית, אלוף פיקוד המרכז
צבי איילון, ראש הממשל הצבאי
מישאל שחם וראש עיריית
פתח תקווה פנחס רשיש, כשבראש הצד הערבי עומד
מוכתר הכפר וודיע אחמד סרסור.
[2]
הסולחה ההמונית שנערכה בכפר בנובמבר 1957
בשנת 1994 הוצג בתיאטרון "הבימה" מחזהו של רוביק רוזנטל, "מלינקי", העוסק בטבח כפר קאסם. בדצמבר 2007 אמר שמעון פרס, נשיא מדינת ישראל, בעת ביקור בכפר, כי "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד" [3].