arab 48

היום, בדרכי לעבודה, הופתעתי מכוחות גדולים של משטרה לבושים בשחור, עם קובעי גרב על הראש, חמושים ברובים, אלות ורימונים שחונים על הכביש הראשי בכניסה לכפר. בהתחלה היה נדמה לי שמדובר באירוע פלילי אם כי לאחר שנסעתי כמה עשרות מטרים ברכב בין כוחות המשטרה התבררה לי תמונה שונה.

הם באו להרוס מבנה בכפר שלי, אי אפשר לטעות. שלושה דחפורים ענקיים שחנו בצד הכביש העבירו את המסר בצורה הברורה ביותר: באנו בכדי להרוס.

מיד נזכרתי באחד הלקוחות שפגשתי ביום חמישי שעבר במשרד שבו אני עובד, הוא בא אל המשרד שלנו ובידו "התראה לפני ביצוע הריסת מבנה" וביקש בצורה נואשת שנעשו לו משהו, שנמנע את ההריסה. חיש מהר קישרתי בין המיקום שבו חנו הדחפורים לבין הבית שלו והבנתי שהם באו להרוס לו את הבית או מבנה שסמוך לביתו. הסתכלתי על כוחות המשטרה וחשבתי לעצמי שהם הרוע בהתגלמותו, רציתי לפתוח את החלון ולהגיד להם שאני מתעב אותם, שאני שונא אותם. רציתי גם לעשות להם אצבע משולשת.

אנשים התקהלו במקום, הם היו המומים לגמרי, חלקם התעניינו, חלקם פשוט עברו בין כוחות המשטרה כמוני והסתכלו עליהם. הבנתי מאוחר יותר שצעיר אחד ניסה להתגרות בהם אבל הם סילקו אותו בצורה אחראית (אני חייב להודות בזה).

מדובר במבנה שקיים עשרות שנים, מלפני קום המדינה. הוי כמה יש לי זיכרונות מהבית הזה.

אני לא אלאה אותכם בסיפורים על ילד קטן, שהיה רועה צאן עם סבא שלו ושהיה מסתכל על הבית שהיה קיים באמצע שום מקום ותוהה למי הבית הזה. הסקרנות הרגה אותי לעלות לשם ולהציץ על המבנים ששם. האנשים שגרו שם תמיד נראו לי מוזרים, מעין אנשים שנכלאו במכונת זמן שלא נעה קדימה.

התבגרתי, הפכתי לעורך דין, ואחד התיקים שעבדתי עליהם היה תיק שקשור למשפחה ההיא. התברר לי שהקרקע הזו היא קרקע שבבעלותם, אבל המדינה רוצה לסלק אותם משם והתנהלו בין הצדדים הליכים ארוכים ומתישים. אותם אנשים, שהיו נראים לי קודם כאנשים מוזרים, נראו לי כגיבורים, אנשים שמסמלים את המאבק של ערביי ישראל בצורה הכי חדה והכי ברורה: מאבק על הקרקע.

בסופו של דבר המדינה הציעה לחלק מהם קרקע חלופית, וגם פיצוי כספי אבל שיצאו משם, והם סירבו. הם חשבו שאין דבר פטריותי יותר מאשר לשמור על הקרקע שלהם.  

והיום, בבוקר, בקור העז, החליטה המדינה להפגין שרירים ולהראות להם מי בעל הבית האמיתי כאן, והיא הרסה מבנה שקיים על אותה קרקע ואשר שימש כדיר כבשים.

קשה שלא לחשוב על הקשר בין מזג האוויר הסוער לבין הריסת בית. על זה שאתה מאבד קורת גג, בית חם, אתה מאבד את האפשרות להתרכבל מתחת לשמיכה ולצפות בטלוויזיה, אך ורק כי רצית להיות פטריותי, כי רצית להשאר בקרקע של אבותיך ולשמור עליה ולהעבירה הלאה לדורות הבאים.

מצחיק אולי לחשוב ש"הכבשים איבדו את קורת הגג שלהם ביום הגשום הזה" כי למי אכפת מכבשים (וגם מערבים)???

אבל אני לא צוחק. באמת שלאף אחד לא אכפת מהכבשים שכן במשטרה סירבו לאפשר לבעל הדיר לפנות את הכבשים ולהעבירם למקום אחר, כי כבשים של ערבי צריכים לקבל יחס כמו ערבי ולא כמו בעלי חיים.

המשכתי בנסיעתי, רחוק ממקום האירוע היו עוד רכבי משטרה סמויים וגם רכבים שמצוידים באמצעים לפיזור הפגנות. הסתכלתי עליהם ודמעה זלגה מעיניי.

עד עכשיו לא יודע למה בכיתי.

המיקום שבו נמצא המבנה שנהרס מסומן בעיגול, אפשר לראות נקודה לבנה קטנה שזה הבית שנמא שם.

עריכה מאוחרת:

הנה הלינק עם התמונות, והנה עוד אחד מאתר פאניט.

וזה הלינק מאתר בוקרא. באתר בוקרא יש הכי הרבה תמונות, אבל צריך ללחוץ על התמונה בכתבה על מנת לראות את כל התמונות.