פעם מישהי שמאוד מאוד חשובה לי ותפסה מקום משמעותי בחיים שלי אמרה לי שאני אמיצה. אמרתי לה ש...מה פתאום, הרי אני פחדנית לא נורמלית. היא הסבירה לי שפשוט בשביל להרעיב את עצמך ולהלחם בכל מי שמסביבך דרוש אומץ. באותו הזמן לא האמנתי לה, אמרתי שאני פחדנית וגם הייתי בטוחה בזה...הרי תראו אותי, פחד במה, פחד קהל, פחד גבהים, פחד מעצמי אפילו היה לי. אומץ? מה לי ולאומץ?
כשהתבגרתי הבנתי שאולי כן, אני אמיצה. ולפחדים שלי אין שום קשר ישיר עם הדברים שהעזתי להיות אמיצה בהם.
האומץ הראשון שלי היה לשקר. הנסיבות לא חשובות. זה יהיה כמעט ונדוש אם אני אתחיל להסביר למה. מבחינתי המצאתי לעצמי תורת שקרים שלמה. זו הסתגלות מוזרה לשקר, כי צריך סביבה ששואלת הרבה שאלות כדי שתוכל לספר להם הרבה שקרים, ולי היתה כזאת.
הייתי משקרת לגבי איפה הייתי, עם מי, מה עשיתי, למה עשיתי, איך עשיתי, כמה עשיתי וכמה נחמד או לא נחמד זה היה. המצאתי סיפורים עם המון תכנים. הייתי ממציאה חוויות שלא קרו לעולם, דברים שבכלל לא קיימים.
אז כן, זה גרוע. טוב, גרוע זו לא מילה לעומת גודל השקרים שלי. אבל מבחינתי גם לשקר זו אומנות. דרוש המון אומץ לשקר כל כך טוב, אבל דרוש גם אומץ רק כדי להפסיק לשקר ולחיות את החיים.
האומץ השני שלי היה להתמודד. בנאלי ככל שזה יהיה לאחרים, אני לא ידעתי איך. זה לא שעכשיו אני גאון בהתמודדויות למיניהם, וזה לא שלמדתי לבד והרווחתי את ההתמודדות שלי ביושר. באיזשהו שלב בחיים שלי הרגשתי כאילו אני לומדת את החיים מהתחלה, ומזוית אחרת. לא ידעתי להתמודד עם מה שיש לי אבל גם לא רציתי עוד. טעיתי המון בדרך להתמודד, אבל עכשיו אני אחראית למעשים שלי, מודעת אליהם ולומדת מהם ככל שיהיו. והכי חשוב - לומדת לבצע מעשים בלי הכישרון להתחרט עליהם. להתמודד זה כבר לא מילה גסה.
האומץ השלישי שלי הוא להגיד מה שאני חושבת. תהליך עצמי הנובע מהשניים שמעלי. הקושי הכי גדול היה להגיד למשפחה שלי, כי מה שקורה אצלי ברוב המקרים הוא שאח שלי מפקפק בכל מה שאני אומרת, אבא שלי לא מבין מה זה קשור אליו ואמא שלי נפגעת. הייתי צריכה לבחון את כל אלפי האפשרויות להגיד מה שאני חושבת לבני אדם מסויימים. כל אחד מהאנשים שאני מכירה היה צריך גישה מיוחדת משלו, טון מיוחד ומילים שונות. ובסוף הצלחתי. נלחמתי על הצרכים שלי וזה היה משתלם.
מוזר לי לחשוב איך אדם יכול להסתדר בלי שלושת הדברים האלה,
אבל מה שלא הורג אותך מחשל אותך ואותי זה בהחלט חישל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
