אז ישבתי בארומה, אכלתי את חצי הכריך שלי בעל 172.5 הקלוריות. לא שאני מאמינה לארומה. ישבתי במקום שאני הכי אוהבת ושהכי מרגיע אותי, עם סיגריה ביד אחת ואייס קפה דיאט בשניה.
אייס קפה כבר לא עושה לי טוב. הוא עושה לי בחילה, כאב בטן ומכביד עלי. הסיגריה היתה מגעילה בחום.
התחלתי לחשוב ש, אם זה לא עושה לי טוב אז מה כן. חשבתי על זה שאני לא רוצה להיות איפה שהייתי באותו הרגע, אולי בבית.
בבית יש הרבה צעקות ואוירה עכורה, זה נותן לי זמן לשקוע בדיכאון המטומטם שלי. אם לא בבית אז אולי בצופים.
לא, לא בא לי לראות יותר את הצופים, לא בא לי לראות אנשים ולהיות מחוייבת לעבודה כלשהי. אם לא צופים אז אולי כפר סבא. כן, כפר סבא עושה לי כל כך טוב.
לא בא לי להיות בכפר סבא, כי אין לי כוח להיות נמרצת וחייכנית.
ואם לא כל אלה אז בשום מקום. בא לי להיות בשום מקום ועם אף אחד,
לא בא לי להיות בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
