קצת לפני שנרדמים, ושוכבים במיטה ועוצמים עיניים, אז בדיוק הראש כבד והידיים רפות וכל הגוף נבלע בתוך החלל שמסביבו,
המודע מתערבב עם התת-מודע, והעיניים וההדמייה נוספים לכך, המחשבות מקבלות נפח אחר,
ועצמתי את עיניים ונתתי את גופי אל המיטה, וידיי היו מקופלות אל מתחת לראש ומעל לכרית, וברקע התנגנו שירים שבזכרון אין להם זכר,
אז אפשר לקרוא לזה שהזיתי; היה שם תינוק שבפרופורציות נראה יותר גדול מאימו, והוא חייך בתמימות ולא ברשעות, והושיט את ידו הקטנה והמוצקה בעלת העצמות השבריריות אל פניה, ללטף אותה, אבל הוא כיוון את ידו אל העין הימנית שלה והוציא את כדור העין במלואו.
לא היה שם דם או צרחות, זה היה שקט ונאיבי להחריד.
זה היה שקט ונאיבי להחריד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
