החמאס עשה מבני אדם רכוש, חפץ. הם גנבים של נפשות, הם לקחו בלי רשות ורוצים תמורה לא אנושית.
איך אדם קיים מבלי לראות אותו? איך אדם נושם מבלי לשמוע אותו? איך אדם נוכח או לא נוכח בלי לדעת איפה הוא?
הוא קיים רק במילים, במשא ומתן, הוא קיים בתוך סכסוך עולמי וחברתי, הוא קיים באופן תיאורטי ונחרט בתוך הזיכרון, אך הוא וירטואלי לגמרי, אפשר לראות אותו נשקף ומתפוגג, כשידיים מנפנפות אל תוך דמות ההולגרמה שהתקשורת יצרה.
מיצגי גלעד שליט מוצגים לראווה בכל פינה ומוסד חינוכי, כתבות ענק של עצים מעובדים שלמים מתמוססות אל תוך התמונה המוכרת של גלעד שליט ואל תוך המילים 'חטוף' ו'ממשלה'. העולם יוצא למען האדם הבודד שיושב אל מעבר סורגים וקירות בטון, אבל צעקות ועצומות לא מזיזות שן אחת של גלגלי המערכת החלודים.
אנחנו נמלים בתוך יער, שלא יכולות לעולם להפיל עצים.
הפכו את גלעד שליט לסמל של חוסר-אונים, של ייאוש, הפכו אותו לסמל שאומר שאנחנו מדינה מסכנה שפגעו בה והיא חפה מפשע, שצועקת לעזרה שמגיעה לה בכל מחיר. אבל זה לא נכון, עשינו מלחמה ולא שלום, השתמשנו בנשק חם גם כנגד עצמנו, אז קיבלנו חרא לפרצוף.
זה יו-יו של אגו נפוח שמאחוריו עומד גוף קר ואיום, שמבין במספרים ולא במוסר. שמבין בנשק ולא באנושיות. שמבין בחוקים נוקשים בלי מקום לפשרות. שמבין בקבוצות נכללות ולא באינדיבידואליות.
אז הם מכניסים את הולוגרמת גלעד שליט אל תוך הכיס הקטן שלהם, ובינתיים לאנוש האמיתי - גלעד שליט בכבודו ובעצמו, הם נותנים להרקב על ידי אנשים, שאם לשים בצד את צורת המלחמה או צורת המוסר או שקר כלשהו, הם בדיוק כמוהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
