אני יודעת שאני לא באמת שמנה, לא שמנה כמו שיש בנות אחרות שהצמיגים עוטפים אותן כמו צמר גפן מתוק. אני לא שמנה. אבל אני גם לא רזה, לא רזה כמו שהייתי רוצה להיות. האמת שבחיים לא חשבתי שאכתוב בלוג כזה, בלוג של מישהי שרוצה להוריד משקל, כי פעם כבר הייתה לי הפרעת אכילה. פעם שקלתי הרבה מתחת לרצוי וזה כלל לא היה מתוכנן. בגלל גלולות למניעת הריון עליתי הרבה במשקל וכעת נותר לי להוריד רק מעט כדי להגיע ליעד. ל 48.

אחד האנשים שהכי אהבתי בעולם, האהבה הראשונה שלי, שנא את המשקל שלי, שנא את איך שנראיתי ולא טרח להסתיר זאת בפניי. זה אחד הדברים הכי מעליבים שאיי פעם אמרו לי. את שמנה. את מנופחת. מה זאת הבטן הזאת? למה את נראית ככה? למה את לא מרזה? למה את לא רוצה להיות יפה בשבילי?
ככה.

אני אוכלת מעט, מעט מבדרך כלל אבל אני לא מצליחה לרדת מ 54.  אני רואה 53 וחצי לפעמים ואז עולה בחזרה ל 54.
אני לא אוכל לעקוב באמת אחרי המשקל כי אני טסה לחו'ל מחרתיים, אך אני אעדכן כשאחזור.

(מקווה שלמישהו באמת אכפת...)