"הורים גרושים, תסביך נשים, כיסים ריקים, מדור דרושים"

סתם, לא קרה משהו מיוחד ספוטנטיות שהובילה למפגש צנוע (סרט גרוע) עם אנשים שברגעים מסויימים חשבתי שכבר לא אשב איתם בחיים.

זה ממש משמח אותי לסיים ככה את השנה, מוקף באנשים שהיו הכי יקרים לי בעבר אחרי כל הריבים והבלאגן שעבר בין כולנו, בלי מחויביות כלשהיי סתם קליל ולהנות, זה ריגש אותי כל כך אהבתי את החברים האלו ובגלל טעויות שלי הצלחתי לאבד אותם ולהרחיק את כולם ממני ולהגיע למקום שאני לא מרוצה ממנו בכלל גם מבחינה חברתית וגם מבחינה אישית, בסופו של דבר אני לא יודע אם הדבר הזה היה חד פעמי או שזה יקרה יותר, אבל אלו ללא ספק האנשים שהכי אהבתי ואני הכי אוהב עד היום, פשוט תחושת אופוריה קלה בכל השנה הקשה ומהכוערת הזו, מראה שלפעמיים לחיים יש גם צדדים חיובים, אני לא חושב שאי פעם רשמתי בבלוג שלי פוסט אופטימי, זה נחמד ממש.