בעוד יומיים אני מסיימת בה״ד 1.
האמת?
נהניתי.
המקום הזה עשה בי
משהו. אני עוד לא יודעת בדיוק להצביע על מה,
אבל החוויה שלי
הייתה טובה. לא עברתי איזה שינוי מטורף.
לא הפכתי מקיצון
אחד לקיצון שני. נשארתי אני.
השינוי היחיד הוא
אולי שיצאתי מהשגרה הנוחה שלי והתחלתי ליזום,
סתם כי רציתי,
ועבר הרבה מאוד זמן
מאז הפעם האחרונה שיזמתי בסדר גודל כזה או הייתי עסוקה כל כך.
זה החזיר אותי
לעצמי של התיכון, אבל הפעם הגעתי כבר הרבה יותר בוגרת
והרבה יותר נינוחה והיה לי כיף יותר. סמכתי על הצוות עוד לפני שהכרתי אותם,
וזה עשה לי טוב.
פעם הייתי חושדת
בכל אחד כמעט. עכשיו לא חשבתי יותר מדי.
זה התחיל להיסדק
ברגע שאנשים התחילו להוכיח שזו הייתה טעות לסמוך עליהם,
וזה קצת חבל לי.
לקחתי את זה קשה
וזה עדיין לא קל לי אבל אני מעכלת את זה. ככה זה בחיים.
ועדיין עדיף לצאת
מנקודת הנחה של לבטוח. חבל לבזבז את החיים בחשדנות.
אני גם לא חושבת
שהאנשים האלו ששברו את האמון שלי הם רעים או שהייתה להם כוונה רעה.
פשוט לכל אחד יש את
החולשות שלו, ולפעמים לא רואים את התמונה הרחבה או
פשוט מעדיפים להקטין ראש וזה בסדר. כל אחד הוא שונה.
ועל כל חולשה כזו
יש בהם גם המון דברים טובים. אז אולי אני לא אהיה החברה הכי טובה
שלהם או אפילו סתם חברה, ואולי אני לא אשמור איתם על קשר,
אבל לפחות ניסיתי.
אני את שלי עשיתי.
הדבר
שאני הכי צריכה לעבוד עליו עכשיו הוא להיפתח.
ואולי גם לסמוך
באמת ולא רק בכאילו. אני לא בדיוק יודעת מה זה כי אני כן
יכולה להיפתח בטירוף, אבל אני פשוט כלכך נכווית אחר כך אז
אני פשוט נזהרת הרבה יותר, וזה לא כיף.
הייתי עם האנשים פה
במשך חודשיים וחצי ואף אחד כאן לא מכיר אותי באמת.
קל לי מאוד לברוח
ליוזמות שלי ולהתעסקויות במיליון ואחת דברים מאשר לשבת לשיחה עם מישהו.
אני רוצה לשנות את
זה אבל זה מפחיד אותי בטירוף.
מחר
הולך להיות היום הכי קשה אבל זהו, בעוד יומיים זה נגמר.
יהיה כיף והשבוע
הזה לא יכתים לי את כל הקורס. אז מחר אני אקום מחייכת.
לילה
נפלא :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סאנִי