החלפתי את כסיסת הציפורניים, בלעיסה כרונית של הצמיד חוטי פלסטיק שהכנתי.
מאוד קשה להשתפר, לשפר, כשכל העולם הקטן שלך מתפורר עליך.
למה אלוהים לא נותן לי הזדמנות?
אז, חברה אחת ניסתה להתאבד, חבר אחד חולה בסרטן. למה אני חייבת להיות כל כך רגישה?
למה אני חייבת לקחת הכל ללב?
למה אני לא יכולה פשוט להיות שמחה שהיא לא הצליחה?
הלב שלי מרגיש כבד יותר ויותר מיום ליום. אני מפחדת שיום אחד הוא יהיה כבד יותר מדי, ואני כבר לא אוכל לסחוב אותו.
אם היא היתה מתה, אני לא יודעת מה הייתי עושה. אני חושבת, שהיה נפער מין חור כזה. בכולנו.
וכל פעם שהיינו ביחד, וכל פעם שהיינו צוחקים, או שוכחים אפילו לשנייה, החור היה גדל. ומזכיר לנו את נוכחותו המאיימת.
איך זה יכול להיות שזה קורה לכל החברים שלי?
אני חושבת שכבר חוויתי הכל אצלם.
סרטן
נסיון התאבדות
הפרעת אכילה
זהות מינית לא ברורה
אלכוהוליסט
מה הדבר הבא?
אולי תנסו לנחש זה יכול להיות משחק מעניין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LifeLess~Lullaby