השלמנו, הסתדרנו.

ואז הגעת עם השריטה שלך של "את תמיד מתאהבת, בכל בנאדם שזז"

חשבתי שעברנו את זה, ולא.. לא משנה כמה פעמים אמרתי לך שלאהוב בנאדם ולהידלק על מישהו זה כ"כ שונה.

ושהידלקות זה משהו שעובר מהר, אתה היית כ"כ שקוע בבאסה שלך, בזה שרע לך ותירצת את זה בזה שאתה פריקינג דואג לי?!

הייתי מוכנה להאמין אם היית אומר את זה בצורה נורמלית

"חחחחחחחחחחחחחחחחחחח עוד אחד?" זה מה שמגיבים כשאני משנה את המצב מערכת יחסים שלי בפייס?

כן, ישלי חבר, ישלי חבר ואני -אוהבת- אותו.

ואנחנו גרים איזה 3 שעות, אבל לא נראלי שזה מעניין אותו יותר מדי כי הוא אוהב אותי. כנראה מספיק בשביל להחזיק קשר כזה.

ואינלך שום זכות לבוא ולהטיף לי כי אני אעשה מה שבאלי, וזה לא עניינך.

חוץ מזה, שאתה זה שהחליף הידלקות איזה 3 פעמים בשבוע, או שאני טועה?

אתה לא מכיר אותי בשיט יותר, אתה לא באמת יודע עליי דברים.

וכשבאת ואמרת לי שהחיים שלי מושלמים אז? ותמיד היו?

אתה ידעת על הילדות שלי, אתה ידעת על המצב שלי בשנה האחרונה. אני לא האמנתי שאמרת את זה.

וכל פעם שאני בטוחה שזהו אני ואתה חוזרים להיות ידידים, גם אם לא הכי טובים.

אתה בא עם הג'וק הזה שלך ואומר לי מה אני עושה לא בסדר, ואם זה לא בסדר.. זה עניינך?

אין לך את הזכות לומר לי מה לעשות! תפסיק להגיב פה, אני לא מעוניינת לשמוע את דעתך יותר.

רוצה לדעת אם תפסתי שכל? כן, תפסתי. להתרחק ממך.

בחיים שלי לא חשבתי שאני אגיע לרמה כזאת של כעס, ואולי אפילו תחילת שנאה אל בנאדם

שנהגתי לומר שהוא ידיד טוב שלי, ושאני מתה עליו. כי תכלס אתה רק מוכיח לי אחרת

כל פעם מחדש. מה קרה שכ"כ רע לך? מה קרה, אינלך חברה?

וגם כשהייתה, לפעמים התייחסת אליה כמו זבל, והאשמת אותה ביחס שלה.

ואני כמו מטומטמת לא אמרתי לה כלום כל פעם אחרי שהסתדרתם.

למרות שכ"כ רציתי, כ"כ.

ועכשיו אני מתחרטת שלא אמרתי, שהמשכתי לשתוק.

אין יותר מדי מה לומר,אבל אפשר לנסות.

אני יודעת שלפני כמה פוסטים כתבתי שאני אוהבת את שניהם

באותו הרגע, כן התכוונתי לזה, אבל אז.. חשבתי באמת.

אולי לא הבנתי מה זה לאהוב, אולי לא הבנתי כמה זה קשה לומר לבנאדם

שאתה אוהב אותו, אם אתה באמת מתכוון לזה.

אז בואו אני אסביר לכם, מה זה לאהוב בנאדם,

למרות שחלק ממכם בטח כבר יודעים את זה:

אז יש את ענר [סיפור שאני די שונאת לדבר עליו]

אבל בכל זאת אדבר עליו.

אהבתי אותו, באמת שאהבתי אותו.

3 חודשים שפשוט אהבתי אותו, לא עניין אותי מה קרה מסביבי

הייתי תקועה בעולם של עצמי, בציפייה שיתחבר, או יתקשר.

לא, לא היינו ביחד. כמה שרציתי את זה.

שלושת החודשים האלה, היו כואבים, הוא שיחק בי כמו בובה.

הוא אמר אולי, לא, אולי, אני לא יודע מה אני מרגיש.

3 חודשים שכל יום דעה אחרת.

3 חודשים, שכל כך נפגעתי בהם.

וזה נמשך 4 חודשים ת'אמת, אבל החודש האחרון

כבר הפך לאובססיה, זה לא משהו שאפשר לשלוט עליו

ואז היה מחנה תיאטרון, ובאמת שפגשתי שם באמת בנאדם מדהים

הסתנוורתי באיזשהו מובן, מהאישיות שלו.

שבוע אחרי זה פשוט אמרתי לו מה אני חושבת עליו, וזה היה קשה.

אבל לא כ"כ, לא כמו שהיה לי קשה לומר את זה הפעם.

שמתי לב, שרק כשהתכוונתי לזה זה הרגיש הרבה הרבה יותר קשה.

זה לא שלא התכוונתי לזה קודם, פשוט פחות רציני.

ואז הכרתי את הבנאדם הכי מדהים שיש, באמת הכי מדהים

הוא צחק איתי, עודד אותי, לא הצלחתי להיות עצובה בשיחות איתו.

וכן, הוא רחוק... וכן, הוא ואני עוד לא נפגשנו אף פעם

אבל אני החלטתי, אני לא מוותרת על זה.

אני אוהבת אותו יותר מדי בשביל לוותר עליו, אני יודעת מה יקרה אם אני אוותר

אני שוב אהיה כזאת, כמו בנאדם שאתם פשוט לא רוצים להכיר.

חוץ מזה שהפעם זה הדדי, נראלי? ^^

בכל מקרה, רק היה לי חשוב לפרוק S:

תכלס, הימים האחרונים מבאסים טיחו.

אני יודעת שאמרת שלפעמים להתרחק זה טוב, אבל זה לא מרגיש לי ככה

זה מרגיש כאילו את כועסת עליי, או שאת סתם לא רוצה בחברתי יותר.

זה מרגיש לי רע, שאני כבר לא מרגישה אחת ממכן.

היינו ה-רביעיה, עכשיו אתן שלושתכן ואני פשוט לא מצליחה להרגיש כמו חלק מזה

ואני כ"כ רוצה, באמת שאני כ"כ רוצה.

אני מרגישה כאילו אני מאבדת את כל מי שיש לי.

נושא אחרון, ולא חשוב XD

היה לי מיצ"ב בלשון היום ^^

הלך סבבה, היה ממש ממש ממש קל !

בכל מקרה, מקווה לטוב

לא במבחנים [לא רק]

אלא בהכל, יומחמישי ישלי מיצ"ב במת'

והיום שיעור פרטי, מקווה שיעזור לי. 

הלכתי..^^

אני חייה את החיים שלי בשקט, באמצע.

לא לטוב ולא לרע, לפחות לא כרגע.

מקווה ליסוע ביחד עם עידן לת"א באוטו סופ"ש הבא

ואח"כ לים ומקווה לראות שם את אמיתי וזה.. ^-^

אני לא אגיד שרע לי, כי אז אני אשקר

אבל אני לא יכולה לומר שטוב לי כשאנשים מסביבי סובלים

או עצובים, או כל דבר בסגנון....

אני החלטתי ללכת בדרך שלי הפעם, לשמוח

לנסות שיהיה לי טוב, כמה שאפשר (:

לחשוב חיובי, כי זה ישפר לי ת'מצברוח טילים

אולי הטעות שלי לאורך כל הזמן הזה,

הייתה שניסיתי להיות מישהי אחרת

ולמה? כדי להרשים אנשים אחרים, כדי להיראות טוב בהתנהגות שלי

קיצר, בשביל שטויות.

והפעם, אני מבטיחה לעצמי להיות כנה,

להיות אני, אמיתית, ולעשות ולהיראות כמו שאני רוצה

~גם אם זה ללבוש ורוד וגם אם זה ללבוש בגדים של בנים~

אז אינלי סגנון מיוחד, אולי זה מה שהופך אותי למיוחדת?

כי תכלס כולנו מיוחדים בדרכנו שלנו

והנה אני באה לפה ואומרת לכם מי אני באמת

וזאת מי שאני אמשיך להיות

מרוצים מזה? אחלה, גמאני (:

לא? לכו חפשו ת'חברים שלכם, כנראה שאני לא אחת מהם O=

תקשיבו לשיר הזה, עד הסוף

ותפנימו את המילים שלו..

כי הוא כ"כ נכון.

Three Doors Down – Let Me Be Myself