יו, חרוז.
קיצור, אז את ט"ו בשבט אמנם חגגתי באיחור אתמול, אבל באמת שזה היה אחד הימים הטובים שהיו לי בתקופה האחרונה ואחת השבתות הטובות שזכורות לי. ירדתי עם חברים שלי לנחל שלמרגלות ההר עליו אנחנו גרים. הליכה קצת ארוכה, קצת מתישה ומאתגרת, אבל מתגמלת כל כך. ראיתי טבע שלא ידעתי שקיים קרוב כל כך לבית שלי... יערות ומים צלולים מפכפכים ומדשאות גדולות וירוקות שהייתי בטוח שקיימות רק בתמונות של ניו זילנד. זה נשמע כאילו אני מתאר גלויה, אבל באמת שנהניתי מכל רגע שהעברתי במקום הזה.
ובכלל... חברים וקפה ותה בטבע זה כיף וזה מרגיע, וכל התקופה המגעילה הזאת מתגמדת לעומת הסופ"שים האלו. אמן שירבו!
דחיתי את הועדה הרפואית שהייתה אמורה להתקיים אתמול. לא כי יש בעיה, אלא סתם כי אין לי כוח לנסוע מחר ללשכת גיוס. זאת דרך ארוכה וגם ככה אני מעדיף לדחות את ענייני הצבא כמה שיותר לעתיד. לא בא לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
