האופציה להגר לניו זילנד בבוא היום מתרחקת ממני יותר ויותר. אבל היי, אני תמיד שומר על תקווה.

עוד שנה וחצי ואני אוכל להחליט סוף סוף לאן אני מתקדם מפה. אני מחכה לחופש. מה שכן, ממש כדאי שאני אתחיל להשקיע בלימודים. פאק. תכלס, מה להשקיע? רק מתמטיקה. כדאי שאני אתחיל להשקיע במתמטיקה. עקב האכילס שלי. וברצינות, למכללות ואוניברסיטאות בחבר העמים הבריטי באמת אכפת מהציון שלי בלשון?

לפעמים זה מרגיש כאילו אני ממש כלוא פה. במדינה, בתרבות, בדת.

ברור, יש לי חיים מדהימים. יש לי סביבה מדהימה, ואני לא מתחרט על כלום. אבל בעתיד אני יודע שאני ארצה לפרוש כנפיים, כי כמה שטוב פה כאן ועכשיו, כשאני רואה את החיים שלי בעתיד אני רואה אותי שם. לא כאן. 

מדינת ישראל תרמה לי מאוד (או שלא) בכך שלא הסכימה לקבל הסכם עבודה עם חבר העמים הבריטי, וחבל מאוד, כי עכשיו אני צריך או למצוא מסלול אקדמי מפוצץ או להתחתן עם אוסטרלית, שזה חלום בפני עצמו, אבל... טוב, אתם מבינים.

קיצר, זין.