עכשיו אני קולט שהבלוג הזה חי כבר יותר משנה. ווטף. מעולם לא הצלחתי לשמור על משהו קיים כל כך הרבה זמן, להתמיד בו כל כך. אני אפילו מעט גאה בעצמי.

למרות שטיפה מבאס עכשיו. אבל אני שומר על אופטימיות.

כי עוד מעט קיץ, ועוד מעט חופש, ואני נמצא ממש על הימים הספורים שלפני השמחה הגדולה של פורים-טיול שנתי-פסח. ואני כבר לא יכול לחכות. אז אני עושה לעצמי חופשה מוקדמת מהתיכון, פוטר את עצמי מעוגמת נפש (שבטח תחזור אחר כך כנזיפה קשה מהמורים. שיזדיינו) והולך לנוח קצת אחרי שבוע ומשהו עמוסים.

איזה כיף לחיות.

HELL YEAH. אני באמת צריך להמשיך את העונה הראשונה של מד מן