התאהבתי באדל. אין מצב שאני מפספס אותה כשהיא בארץ.
אז מה... היום דייט. בערך. קצת מעורר חששות להגיד את זה. מקווה שיילך טוב.
האמת, אין לי משהו חכם לעדכן עליו. אני מרגיש טיפה מרוקן מרגשות ומחשבות, וגם כשהם באים, זה תמיד שטחי. תמיד רגיל. אני מתגעגע לזמנים שכתבתי מגילות של רגשות ותהיות ומסקנות פילוסופיות ודברים יפים עמוסים במטאפורות ובסימבוליזם. אחחח, כמה שאני אוהב סימבוליזם.
אבל יש זמנים כאלה וזמנים כאלה, אני מניח... כמה שאני אוהב להיות מרוקן ממחשבות עמוקות מידי, ולא לצלול לעתים תקופות לתהום האפלה של התסכול האקזיסנציאליסטי, זה מתחיל כאילו אני קצת מתחיל לאבד את עצמי ולהיות מישהו... איך לומר את זה? שטחי מדי.
חג שמח, חבר'ה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
