מי אני ומה עשיתי לעצמי? למה אני מרגיש כאילו בחודש וחצי האחרון קרעתי את נשמתי? מכרתי את עצמי לשטן? אפשר להגיד שנפלתי, ונפלתי חזק, לתוך התהום שטמנתי לעצמי. באמת שלדעתי אין בכלל ערעור אם האדם רע מנעוריו או לא. 

ברור שכן.

תמיד יש את הבחורים האלו, או הבחורות כי גם כאלו לא חסרות, שכל כך מעצבנים אותך כי הם מניפולטיבים, והם כלבים, והם משחקים ברגשות של אנשים, ולא אכפת להם מאף אחד, וזין על העולם, הם יעשו הכל בשביל סקס ואז יזרקו את הנשמה האומללה לפח, והם ימכרו לה סיפורים על אהבה וירח בכף היד כדי לעזוב אותה ביום שאחרי. וכולם אוהבים לשנוא אותם, נכון? כי תכלס, הם די נוראיים. הם לא שמים בכלל על רגשות של אחרים, וזה אולי הדבר הכי פוגע בעולם להרגיש מנוצל. רגע אחד להרגיש כל כך נאהב ורצוי ורגע אחרי להבין ששום דבר מזה לא היה מה שהוא היה. כן, זה שובר.

אתה מסתכל על אותן כלבות מניפולטיביות שמסכסכות ומשקרות אחת לשנייה, פועלות כדי להדיח אנשים אחרים מכס הזוגיות או מה שזה לא יהיה, ואתה אומר, לעזאזל, הן כלבות והן מטומטמות והן בטח אפילו לא כאלה טובות בלימודים ולא כאלה חכמות כי הן לא יודעות לעשות כלום חוץ מלסכסך ולעשות מהומות רגשיות וחברתיות. ויש שקרים על גבי שקרים, כמו דבורים מעצבנות שמזמזות לך ליד האוזן ואתה לא יכול לגעת בהן כדי להדוף אותן כי עם כל נגיעה אתה נכווה ונדקר וצורב וכואב לך טיפה יותר. 

אתם יודעים מה הכי נוראי? שאתה מסתכל על הבחורים האלו שמנצלים וזורקים, שמוכרים למישהי סיפורים ושקרים כדי להכניס אותה למיטה, ואז מישהי מספרת לך על החברה הכי טובה שלה שזה ברור לחלוטין שחבר שלה מנצל אותה, ושהוא מוכר לה את כל המשפטים שאתה אמרת לחברה שלך לפני יומיים בלילה, ושהיא אומרת מה לדעתה הוא חושב אתה מתחיל להבין שאתה בעצם חושב כמוהו, ושלפני זה שקראת לו בן זונה כי הוא מעז לפגוע בידידה הכי טובה שלך, כמעט אחותך לנפש, ומנצל אותה והיא כולה עיוורת, אתה לא באמת קולט שאתה לא יותר טוב ממנו, כי גם לך יש מישהי שמחכה לשיחה שלושה לילות ואתה לא מתקשר כי אין לך כוח לדבר איתה, אתה רק רוצה לפגוש אותה כדי שתוכלו להמשיך להתמזמז ואתה משתדל לא להבטיח לה שום דבר שיחייב אותך למשהו, ואתה מנסה להתחמק מכל דבר שכולל את ההורים שלה או את החברים שלה את האיזור שלה כי נוח לך שאתם כאן, אצלך ביישוב הנידח הזה, במגרש הבית שלך, ושהיא שלך רק להלילה ושאתה לא צריך לדבר איתה כי השפתיים שלכם תפוסות ומאדימות מרוב נשיקות. ואז אתם יושבים ועושים דברים ומגיעים לבסיס שני ואתה רוצה כבר להתקדם כי אחרי כמה מפגשים אתה ממש חרמן, ולמה נכנסת לזה הרי אם לא ציפית לקצת סקס, ואז אתה מתחיל לגעת והיא מזיזה לך היד, בעדינות ואלגנטיות אבל זה עדיין מעצבן, ואתה מרגיש פתאום מרומה. כאילו לא על זה חתמת, וציפית ליותר, ואז אתם מדברים על זה והיא אומרת שהיא רוצה לחכות, לראות שזה רציני, ואתה לא מבין בכלל מה הקשר. ואתה מוכר לה סיפורים על זה שאתה רוצה לקחת את זה לאט בתחום הנפשי אבל להתקדם כבר בתחום הפיזי, ואתה פועל על שני מישורים שונים שהם בעצם אחד, ומצדך אתה אומר לה שתמכור לה את הירח אם היא רק תעשה לך ביד. 

אני כבר לא יודע אם אני באמת שונא את עצמי כי אני מרגיש שאם אין את זה אין לי למה להישאר במערכת יחסים הזאת. אחרי שעושים כמה זמן את אותם דברים אתה מצפה להתקדמות, למה היא שונה מהבחורות האחרות? ומה עוד יש לנו לעשות חוץ מאת הדברים האלו? כי בכנות, אני לא אוהב לדבר איתה. אין לנו שיחות מעניינות, ואין לנו כמעט תחומי עניין משותפים, והיא ההפך המוחלט ממני, והיא לא מי שהייתי רוצה מבחינת האופי בתור החברה, והיא ברירת מחדל למרות שהיא פצצה ויכולתי להשיג הרבה יותר גרוע וכולם מפרגנים לי שיש לי בחורה כזאת שווה. אבל אין לי כוח להתקשר אליה, וגם ההוא, הבן זונה ממקודם שהולך לפגוע בחברה הכי טובה שאני אוהב מגיל אפס בערך, לא התקשר אליה כבר שלושה ימים, מאז הלילה האחרון שהם נפגשו ועשו דברים. והיא מצדיקה אותו. מעניין אם הבחורה שלי מצדיקה את עצמי. 

כל העניין הזה של המראה, של חשבון הנפש, נוראי. אני לא באמת בחור רע - אני נשבע. אני לא רואה בחורות בתור אובייקט מיני - אני נשבע. אני הכי מכבד ויודע לאהוב, ואני רומנטיקן בלתי נלאה ואני אוהב לנהל שיחות ארוכות ועמוקות, ואני מרגיש שאני יכול, אם תינתן לי האפשרות, לגרום למערכת יחסים לפרוח. אני מרגיש שאם רק תהיה לי את הבחורה שאני אוהב, ממש אוהב, אפילו רק אחבב, זה יהיה מדהים, ואני אתייחס אליה ברגישות ואחכה לה כמה שהיא רק תרצה ובחיים לא אשקר לה ואמכור לה סיפורים ואני אוהב אותה כמה שהיא רק תרצה ואצרוב לה מיקס-טייפס ואשיר לה מתחת לחלון מצדי. אבל זה נדפק איפשהו, שבחרתי בבחורה הפצצה למרות שידעתי שהיא תלותית, ושהיא רוצה מערכת יחסים אמיתית כי היא מצולקת כבר מסטוצים ומבחורים שרצו לנצל אותה, וכשאתה נכנס לזה אתה בטוח שלא תנצל אותה, ולמרות שאתה אפילו לא מחבב אותה כל כך אתה אומר שאולי זה מתפתח עם הזמן. אבל זה לא. ואז נשאר רק המגע שאתה כמה אליו. וכשהיא לא נותנת לך גם את זה אתה תוהה למה להישאר. ואז אתה נשאר כי היא שווה ואולי עוד שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, היא תתן לך. ובינתיים אתה סובל, אבל זה עדיף על כלום.

והיא לא מעניינת כל כך. והיא כל מה שאני לא אוהב בעולם החומרני הזה, והיא אוהבת להתלונן ולקטר כל הזמן, ולספר לי על דברים מיותרים כמו קניות או חברות שלה או המשפחה שלה, ושאני מנסה לדבר איתה על ספרים או מוזיקה היא לא מתעניינת למרות שבהתחלה, עוד לפני שזה היה קשר של ממש, היא נתנה הצגה מדהימה על זה שהיא אוהבת את אותה מוזיקה שאני אוהב ועל זה שהיא עמוקה כמו ספרים שהיא קוראת. בולשיט. ואולי גם בגלל זה אני מרגיש מרומה, כי היא שחקנית מעולה והיא לא מי שחשבתי שהיא בהתחלה, ואני יודע שהיא דפוקה לגמרי מהבחינה הרגשית ושיש לה קטעים מגעילים ולא כל כך אכפת לי כי אני רוצה אותה רק בשביל המגע.

אני נשבע לכם, אני לא בחור כזה. אני לא מהדפוק וזרוק. זה מסובך, כי זה לא אמיתי. וכשזה יהיה אמיתי אני אהיה אמיתי ואני אוהב באמת. ועכשיו מצד אחד אני מרגיש אדם נוראי, אני באמת משחק ברגשות של בחורה שרוצה אותי, ומצד שני אני עדיין מחפש את האחת שבאמת, ואני עדיין עושה לה פרצוף שהיא אומרת שהיא עוד לא רוצה לעשות את זה ושהיא רוצה לחכות.

העולם הזה דפוק לגמרי והנשמה שלי מעוותת.