שם בהרים שמעל הכפר שלנו יש שם גן של שושנים מחר אצא לי השכם בבוקר עם ציוץ הציפורים אביא לאהובי משם פרח משדה האדומים אדע, אני שלו והוא שלי לעולמים. ירדתי מההר לכפר שלנו בשערי שושנים אך אהובי לא בבית שקט בין החדרים שם בנהר שליד הכפר שלנו אהובי בלילה לא חזר מצא לו אהובה אחרת וליבי נשבר. לא, אלוהים תעשה שיבוא מחכה ביום ובלילה לא, אין לי כח שעוד יום יבוא שושנים עצובות, והוא לא פה.
איפה את? אני באמת באמת מתגעגע. עכשיו יותר מתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
