אתמול היה מגניב. החלטתי שמתישהו אני חייב להתמסטל רק מבירה. וודקה הורסת הכל.

אני מרגיש אחראי, ומחוזק, ומשוחרר וחופשי. יאללה, נגמר, אובר, נקסט. חם לי קצת בבית. בא לי שיהיה קר יותר.

זה כאילו נטל מאוד מאוד כבד הוסר ממני. מתגעגע לימים של פעם אבל מצפה לימים שיבואו. איכשהו.

אני לא יודע מה קורה, אני פשוט מרגיש כאילו התודעה שלי נפתחת ונפרשת למימדים אימתניים של גלקסיות שלמות ואני מצליח פתאום להכיל את הכל ויש מקום להרבה הרבה יותר. אתם מבינים? אני גם לא. אבל אתמול טיפלתי בקללה שלי, והיה מסריח והכל היה מלא בקיא אבל עשיתי מה שהייתי צריך לעשות וכל הזמן סיפרתי לאנשים איזה בנאדם טוב אני.

אני לא באמת בן אדם טוב.

By drifting far beyond the edge... 

Freedom, freedom- Can't you feel the ground caving in?

Freedom- Give us a reason to believe again!

אבל החופש מעולם לא הייתה בת שיח טובה במיוחד. השיר הזה מזכיר לי קצת את נסיך מצרים. חבל על עפרה חזה, לא?

חופש זה:

-לשתות קפה ביום חופש בחוץ.

-ללכת כשגשם כבד ניטח ארצה ולדעת שאין לך לאן למהר.

-לרוץ בשביל שלי.

-לעשן נרגילה עם חברים אמיתיים. ורק אמיתיים.

-להרגיש אינסופי (ראו ערך: "כמה טוב להיות פרח קיר"/סטיבן צ'בוסקי)

-לשמוע מוזיקה בפול ווליום.

-לשתות אלכוהול ולהרגיש את הכל מתערבל ונהיה בסדר.

-לחלום על לטוס לניו זילנד ביום מן הימים.

-לעשות קעקוע בהחלטה רגעית.

-להוציא כסף שהרווחת בעבודת כפיים מחשבון הבנק, לשמור את השטרות, לראות שיש לך מלא כסף ביתרת החשבון ולדעת שאתה יכול לעשות בו ככל העולה על רוחך.

-לחיות. באמת.

היום ראינו בכיתת תולדות העיצוב את Hair. אני זוכר שהתחלתי לראות את זה שנה שעברה והפסקתי כי לא אהבתי, אבל זה דווקא די מגניב. הפסקול באמת מעולה. ואין על Age of Aquarius.