אלו לגמרי ההכנות לקראת הבגרות בספרות שגורמות לי לשקוע קצת יותר בשפה הרהוטה הזאת של אפלפלד וחבריו. למרות שסיפורים כמו העיוורת וכינורו של רוטשילד באמת לא מספקים לי שום שביב של הנאה, סיפורים כמו סיפור אהבה והאדונית והרוכל באמת מרגישים לי כמו יצירות אמנות. אני נהנה מהלמידה, מהניסיון לשוות לי זרם מחשבה דומה לזה של הסופר ברגע שכתב את אותן מילים. 

זה קצת מייגע לראות כמה חומר נותר לי ללמוד בימים כל כך ספורים, אבל יש בזה מן האתגר. ויש בזה מן ההנאה, כמובן. סיימתי ללמוד את כל הסיפורת הקצרה ונראה לי שאתחיל את השירה, את ביאליק. גם אותו אני מאוד אוהב. אני אוהב את החשיפה. אני אוהב את המוטיבים והסימבוליזציה. בכלל, אני אוהב ספרות. כמקצוע בית ספרי, כמקצוע מורחב, כתחום, כחלק מהחיים שלי. כיף לי ללמוד ספרות. וכיף לי שכיף לי.

כי ינואר באמת רק סטר לי בפנים. סטירה אחרי סטירה, הלחי כבר מדממת. היו לי כל כך הרבה כשלונות ומפלות וציפיות שעולות ויורדות בטראח גדול ומתנפצות לרסיסים על הקרקע הרטובה והקשיחה. הקור חודר עמוק עמוק ומקפיא לי קצת את הלב. ואפילו קרני האור המועטות שחודרות את מעטה העננים הכבדים לא מפשירות שום שבב בשכבת הקרח שמקיפה אותי. אני מרגיש מנוטרל. והמילים הספרותיות האלו, המאמץ בלפענח אותן, גורמות לי להרגיש חי בתקופה שזה מרגיש כאילו הכל קמל.

אני מתגעגע לחום ואהבה, מתגעגע לשמש, מתגעגע לחיים שלי. לחופש. מרגיש כאילו אני כבול לבית, לפנים, הגשם והרוחות העזות כופות עליי להיוותר בין הכתלים הקלסטרופוביים האלו שסוגרים עליי. מזל שיש לי קפה וחברים שאוהבים קפה. חבל שיש לי עבודה, שמעמיסה על זמני שמרגיש פתאום מועט בין כה וכה. וחבל שלא עברתי טסט, ושנכשלתי, עוד אחת מאותן מפלות ינואריות ארורות, ועכשיו יש לי עוד שיעורי נהיגה ולא עשיתי כאלו מאז הטסט ובטח שכחתי הכל. וחבל שנכשלתי במתמטיקה, עוד מפלה. וחבל שהפרישו אותי, עוד מפלה. וחבל שהכו אותי בלב, עוד מפלה. וחבל שהמזג אוויר הזה פשוט לא מספק את עצמו כמו פעם. 

אני אוהב חורף אבל לא. זה לגמרי תלוי. לפני כמה ימים יצא לי לפתוח את "מרשעת" של גרגורי מגוויר ולהתכסות בשמיכת פוך ולשתות צ'אי הודי עם לימון. מעין סצנה כזאת מהחלומות על החורף בימי הקיץ הקופחים. ועדיין, זה לא אותו דבר. זה צריך להיות טוב יותר. החיים זורמים כל כך מהר וכאילו הודפים אותי החוצה, מטיחים אותי בשוליים ואני צריך לעשות את הדרך שלי חזרה כנגד הזרם.

וזה קשה. בחיי שזה קשה.