חשבתי שזו אמורה להיות שנה טובה. עזוב, חבל שהגעת. אתה סתם מקרב את הקץ. אתה סתם מקרב את הסבל.

אזלו כוחותיי.

דווקא מפברואר יש לי את הציפיות הכי חשוכות שיכולות להיות. אולי בגלל השינוי. דווקא בגלל השינוי. אני קורס מבפנים ואין לי כוח להקים את עצמי מחדש.

אין לי כוח לרשום רשומות ארוכות ומשולהבות כמו מהשנה שעברה. אני רוצה, אני לא יכול. כי אני מחולל מבפנים, אני קצת שבור.

יאללה, ביי פברואר.

תעשה טובה, שיהיה פחות מר.

יש לי תיק לארוז לקראת כנס של יומיים בדרום מחר. אין לי כוח, כמובן. פשוט... אין לי כוח.

אין לי כוח. כל כך מעט נשאר שבא לי לבכות. אבל אני לא בוכה אף פעם, אני רק מרגיש מעין מועקה מוחצת ומכווצת שלא מצליחה להשתחרר.

ארור יהיה החורף הארור הזה. ארור תהיה השנה הזאת.

הלוואי, הלוואי, הלוואי שגיל שמונה-עשרה יביא איתו תובנות חדשות.