זה לא שרע לי. לא טוב לי, שזה שיפור מרע. אבל זה לא מספיק.

נמאס לי לצאת בלילות ולהסתובב בעיר ולשבת בכיכר לבד. לשמוע מוזיקה ולעשן חצי חפיסה מזוינת סתם כדי לא לחזור לדירה. נמאס לי להרגיש את הקור חודר לי לפנים, את האף שלי קופא והעיניים שלי דומעות מרוח המדבר הקפואה. 

שמעי, אני מצטער.

אני יכול להמשיך לנסות לתקן את העולם. אבל אני מפחד לבזבז את ההזדמנות האחרונה שלי לתקן את עצמי.

את היית הכתובת החמה היחידה שהייתה לי בשכונה הכי קרה שגרתי בה בחיי.

אני אוהב אותך ומודה לך על זה. אבל זה לא מספיק.

בלילות אדומים אני רציתי לברוח מכאן.

תמצית הבדידות: היא בלתי נסבלת והיא בלתי נמנעת. היא אני, והיא טבועה בתוכי. לנצח.