שבוע הבא דצמבר

בדרך כלל זה מתי שהים מתחיל להתאזן

אני זוכר את זה מפעם;

ספטמבר של זכוכית

אוקטובר של שקיעה

נובמבר של הלילה

דצמבר של זריחה

נדוש אבל כנה כי

אין דבר יותר אמיתי מהשמש ששוקעת

והכאב שמתרסק

והיה לי חיידק שאכל אותי מבפנים 

ובכלל לא ידעתי

והלילה היה מר והיו בו מעט כוכבים

ואין לי אצבעות מתאימות להלחנה ולכתיבה

או לחריזת מילים, בגלל זה בחיים לא אהיה פזמונאי

כי האצבעות שלי עקומות מדי,

מעוקלות

ואם אני מושך חוטים הם מתלפפים ומסתבכים

אחד סביב השני

ככה גם אני

בגלל זה נידונתי להעביר את ימיי

מנסה לחרוז אבל מצליח רק לכתוב

מילים סתומות חסרות מוצא

כאילו משהו לא מגיע להשלמה

לעבור שקיעות לילות זריחות

ולדרוך יחף על זכוכית מרוסקות

אבל ככה אני חי

וטוב לי עם החוטים

כמה מסובכים ומלופפים שיהיו

כמה שאני אתעצב בחסרונם של החרוזים

בסופו של דבר יוצא לי שיר

עקום, שבור

אבל יש בו אקורד סיום

הנה, תראו

זריחה חדשה

אני אקרא לה בשם 

ההתרה