הרס עצמי

זה אולי נשמע פואטי בהתחלה 

עד לרגע שאתה נכנס למעגל ואתה לא יודע איך לצאת ממנו

אתה אולי חושב שאתה יודע במה זה כרוך,

סקס, סמים ורוקנרול. סיגריות, אלכוהול, ובנות מאוננות. זה כמעט נכון

עד לרגע שאתה מבין שכל זה לא הורס אותך מספיק

והמעגל תופס אותך, יש לך צורה של ספירלה מסתובבת

וכל היום אתה עם עיניים אדומות וריח של עשן צהוב דבוק לנחיריים שלך

ורוק של בחורה שאתה לא זוכר דבוק לזיכרון שלך

והמעגל תופס אותך, וזרועות תמנון מאיימות למשוך אותך אחרי הג'וינט החמישי

וכל היום אתה בוכה על מה שעשית שלשום ומעשן כדי לשכוח ואז בלילה אתה ממשיך לשתות

ושום דבר לא ממלא שום דבר

וזה באמת פואטי, זה עד כדי כך יפה, 

אבל שום דבר לא משתווה לתקומה שלך ול, בוא נגיד,

יום עם שלוש סיגריות במקום שלושים

וכמו עוף חול אתה תזרח, כי אם לא אז כבר היית מת

זה הרס עצמי. אבל אתם חושבים שאתם יודעים מה זה הרס עצמי?

זה להיות בסדר, זה להיות מתוקן, 

אחרי הרבה זמן שהיית אבוד

ואז זה לראות אותה

לראות אותה מתפוררת לחלקיקים מכוח ההרס העצמי שלה,

ולראות את הגרוויטציה חורצת בה קמטים ועיניים אפלות

זה לראות אותה נכנעת לסלע שמחניק לה את הגרון ושותה את הרעל שמחכה לה על השולחן,

זה לשמוע את המחשבות שמתמהמהות לה במוח אם לקחת את הכדור הנוסף ולמות,

זה לראות אותה יורדת במדרגות עם דביק בין הרגליים ומבט אשם,

וזה לנשוך את השפתיים ולא להגיד כלום

לתת לזה להמשיך

והיא לא תדע שלמישהו אכפת, ולה אכפת אבל היא לא עושה שום דבר. הספירלה מרתקת אותה.

ככה זה, הרס עצמי. זה לא נגמר, ואתה לא מדבר

וזה חוזר, וחוזר, וחוזר

הרס עצמי,

זה ישמיד כך מה שתגע בו.