שמגביל את דברייך ללא יותר מ-150 מילים. ALL HAIL THE TWITTER

סתם היה לי בא לפתוח טוויטר, אחרי שבחשבון הקודם שלי לא הצלחתי להתמיד מעבר לשלושה טוויטים. 

כרגע יש שם רק טוויט אחד שתקף לגבי ורוניקה מארס. איזו סדרה אדירה, התאהבתי בקריסטן בל. בלונדיניות סארקאסטיות זה אפילו יותר שווה מג'ינג'יות.

מה ככה? שבת בבוקר יום יפה. 

יצא לי לראות את הנושא החם ואני כל פעם מתפלא לראות איזה נושאים טיפשיים נותנים. נו באמת, "מה מעסיק אתכם?"?? מה שמעסיק כל נער/ה בגילאים 13/14/15/16/17/18. בהרף עין, אני יכול להגיד שבתור מישהו בן 17 (עוד שבוע!) הדברים השגרתיים הכי מעסיקים אותי בעולם - רישיון, צבא, סקס ואהבה, עתיד (אקדמי ולא אקדמי), פלישת חייזרים ו-2012. כן, אני עד כדי כך רדוד ששום דבר אחר לא מעניין אותי!!! מזל שיש כל כך הרבה אנשים איכותיים בישראבלוג ושהרשומות לנושא החם כל כך מגוונות. 

טוב נו, אני סתם סארקאסטי. זה נובע מהאופוריה של יום שבת יפה כמו זאת.

זזתי לראות ורוניקה מארס.

נ.ב.

כבר לא "המרפק של סנופקין", אלא שאגי של הפלך, כי שאגי היה תפוס. נו מילא, בטח נחמד להיות הוביט.

כבר אין לי מה לכתוב פה. יש לי רעיונות לאחלה רשומות, ארוכות ופילוסופיות משהו, ואפס כוח לכתוב אותן.

אני יודע..? נחמד לי. אני מרוצה ממה שיש לי עכשיו, נקווה שזה ימשיך ככה?

שלשום בחדר כושר חשבתי הרבה על כלום. אני מתחיל להבין למה מורקאמי התכוון שהוא דיבר על הריק המחשבתי שאתה חווה כשאתה עושה ספורט. אולי חשבתי על המון דברים שנשכחו ממני. אולי לא. זה הרגיש לי כאילו הדבר היחידי שהרגשתי שם היה את הגוף שלי על כל רבדיו. החוויה החומרית-גופנית המושלמת, מה?

יו, חרוז.

קיצור, אז את ט"ו בשבט אמנם חגגתי באיחור אתמול, אבל באמת שזה היה אחד הימים הטובים שהיו לי בתקופה האחרונה ואחת השבתות הטובות שזכורות לי. ירדתי עם חברים שלי לנחל שלמרגלות ההר עליו אנחנו גרים. הליכה קצת ארוכה, קצת מתישה ומאתגרת, אבל מתגמלת כל כך. ראיתי טבע שלא ידעתי שקיים קרוב כל כך לבית שלי... יערות ומים צלולים מפכפכים ומדשאות גדולות וירוקות שהייתי בטוח שקיימות רק בתמונות של ניו זילנד. זה נשמע כאילו אני מתאר גלויה, אבל באמת שנהניתי מכל רגע שהעברתי במקום הזה.

ובכלל... חברים וקפה ותה בטבע זה כיף וזה מרגיע, וכל התקופה המגעילה הזאת מתגמדת לעומת הסופ"שים האלו. אמן שירבו!

דחיתי את הועדה הרפואית שהייתה אמורה להתקיים אתמול. לא כי יש בעיה, אלא סתם כי אין לי כוח לנסוע מחר ללשכת גיוס. זאת דרך ארוכה וגם ככה אני מעדיף לדחות את ענייני הצבא כמה שיותר לעתיד. לא בא לי.