הפעלתי ברקע מנגינה קלטית כלשהי ובראשיתה נשמעו צווחות עורבים אחדות שהתגברו והתגברו עד שנבלעו במנגינה הנינוחה. אני משתדל ככל שביכולתי כדי לפענח איך מתפעלים את המאקבוק החדש שקיבלתי, הכל כל כך קומפקטי ומעוצב בפשטות ובהירות אבל אני מאבד את עצמי קצת בעיצוב הזה. לא נורא, נתרגל. העיקר שיהיה לי איך לשמור על קשר עם הבית כשאהיה בדרום. ואני אוכל לראות המפץ הגדול כאוות נפשי, ולהבלע בעולם האישי שלי בלי לתת דין וחשבון לאחרים.

נראה לי שזה היה בשבוע הראשון, כשהשביזות הייתה בשיאה, כשאמרתי למישהי שמה שאני הכי רוצה שם בדרום הרחוק זה שיהיה לידי מעין חור שחור ששם כל הזמן, שאני אוכל להיבלע בתוכו בלי שישימו לב ולהעביר שם שעות בקריאה, או האזנה למוזיקה, או כתיבה או צפייה בטלוויזיה. הדברים האלו באמת עושים לי הכי טוב על הלב. לקרוא ולצפות ולשמוע ולכתוב ולצייר. כאילו, אם הייתי יכול לעשות את הדברים האלה כל החיים שלי (ולטייל) נראה לי שהייתי הבן אדם הכי מאושר עלי אדמות.

עבר עליי שבוע קשה ואוקטובר הביא איתו הרגשה מבשרת רעות, ממש כמו צווחות העורבים מהשיר שמתגברות עם תופים מאיימים במרקע. רק רציתי לחזור הביתה או חזרה לקומונה, רק להפסיק עם השגרה המייסרת הזאת שהיא בין לבין. בית הבית לבין השנת שירות, מעין לימבו שמשום מה כולם מעכלים ונהנים בו ורק אני מוצא את עצמי מתייסר ללא הרף. במקום לחזור ביום שלישי קבעתי תור לפסיכולוגית. אני לא יודע אחרת איך אני אוכל לחזור לשם בלי להשתגע, אבל אני מפחד שכבר חושבים שם שאני משוגע רק כי סיפרתי להם על חלק מהשריטות שלי. אולי אני באמת משוגע, זה מה שחשבתי אז כשסיממו אותי, שאם למישהו מתאים להשתגע אולי זה לי. השריטה של אוקטובר היא בעין או בראש או בלב. זה מדהים אותי איך אוקטובר תמיד רלוונטי.

שנה שעברה אוקטובר התחיל אחרי המפלה הגדולה שהייתה לי עם מונה. אחרי הרבה הרבה אלכוהול ולילות מטושטשים. אני חוזר כדי למצוא את התפילה שהמצאתי לעצמי אז, בשפל המדרגה שלי:

היי אוקטובר,

היה טוב,

היה רגוע,

תשמור עליי שלם שאני לא אתפרק לרסיסים.

מה יש בתקופה הזאת, בחודש הזה, שתמיד מביא איתו מעין שפל מדרגה? אני מקווה שגם הפעם, כמו אז, מפה תבוא התקומה. אולי אני תולה יותר מדי ציפיות בשם הזה שנועד רק כדי להגדיר מספר מסוים של ירחים שעובר עד לשם הבא שנועד להגדיר מספר מסוים של ירחים שעובר. אולי אוקטובר זה סתם, ובעצם אין לי מה להאשים אותו. רק להתפלל, שיהיה טוב, ויהיה טוב. 

אני לא עושה הרבה. חופש סוכות לא עבר עליי בצורה כל כך טובה, ואולי סוכות ב' יהיה יותר טוב. סיימתי את הכרך השלישי של 1Q84 ועכשיו אני קורא את הספר החדש של רולינג. אני אנסה לכתוב עכשיו קצת מהרומן שלי, בתקווה שהמוזה תנוח עם הלפטופ החדש (אני הכי מרגיש כמו היפסטר ומחכה להזדמנות שייצא לי לשבת איתו בבית קפה ולכתוב) ואז אני אקרא איזה פרק או שניים מהרולינג החדש ואז אני אצא לרוץ אם לא יהיה מאוחר מדי. אולי העניינים בכל זאת משתפרים והיקום אכן ייחלץ לעזרתי.

נותר לי רק לקוות.