אתמול היה מגניב. החלטתי שמתישהו אני חייב להתמסטל רק מבירה. וודקה הורסת הכל.

אני מרגיש אחראי, ומחוזק, ומשוחרר וחופשי. יאללה, נגמר, אובר, נקסט. חם לי קצת בבית. בא לי שיהיה קר יותר.

זה כאילו נטל מאוד מאוד כבד הוסר ממני. מתגעגע לימים של פעם אבל מצפה לימים שיבואו. איכשהו.

אני לא יודע מה קורה, אני פשוט מרגיש כאילו התודעה שלי נפתחת ונפרשת למימדים אימתניים של גלקסיות שלמות ואני מצליח פתאום להכיל את הכל ויש מקום להרבה הרבה יותר. אתם מבינים? אני גם לא. אבל אתמול טיפלתי בקללה שלי, והיה מסריח והכל היה מלא בקיא אבל עשיתי מה שהייתי צריך לעשות וכל הזמן סיפרתי לאנשים איזה בנאדם טוב אני.

אני לא באמת בן אדם טוב.

By drifting far beyond the edge... 

Freedom, freedom- Can't you feel the ground caving in?

Freedom- Give us a reason to believe again!

אבל החופש מעולם לא הייתה בת שיח טובה במיוחד. השיר הזה מזכיר לי קצת את נסיך מצרים. חבל על עפרה חזה, לא?

חופש זה:

-לשתות קפה ביום חופש בחוץ.

-ללכת כשגשם כבד ניטח ארצה ולדעת שאין לך לאן למהר.

-לרוץ בשביל שלי.

-לעשן נרגילה עם חברים אמיתיים. ורק אמיתיים.

-להרגיש אינסופי (ראו ערך: "כמה טוב להיות פרח קיר"/סטיבן צ'בוסקי)

-לשמוע מוזיקה בפול ווליום.

-לשתות אלכוהול ולהרגיש את הכל מתערבל ונהיה בסדר.

-לחלום על לטוס לניו זילנד ביום מן הימים.

-לעשות קעקוע בהחלטה רגעית.

-להוציא כסף שהרווחת בעבודת כפיים מחשבון הבנק, לשמור את השטרות, לראות שיש לך מלא כסף ביתרת החשבון ולדעת שאתה יכול לעשות בו ככל העולה על רוחך.

-לחיות. באמת.

היום ראינו בכיתת תולדות העיצוב את Hair. אני זוכר שהתחלתי לראות את זה שנה שעברה והפסקתי כי לא אהבתי, אבל זה דווקא די מגניב. הפסקול באמת מעולה. ואין על Age of Aquarius. 

אני שומע את Set Fire to the Rain של אדל המלכה ונזכר בחודש יוני האחרון. ימים של קיץ. זה מוזר לחשוב ככה, להרגיש ככה, כי סך הכל אצלי הכל זה רגש, אבל זה כאילו הייתי אז נורא ילדותי. כי התאמצתי להחזיק בחיים משהו שכבר מזמן מת, והייתי עיוור וטיפש והכל היה חסר טעם למרות שבאותו רגע זה היה מרגש וחדש. ועוד לא עברה חצי שנה. וכמה באמת התבגרתי? אני הולך ונסוג ומתקדם ונסוג וכל הזמן מוטל במעין אין אונים. אני כבר לא מדבר ממש עם החברים שלי, אני רק עובד ולומד ונוהג, ואין לי זמן ואין לי כוח אליהם, ויותר מדי פעמים חשבתי לעצמי שהאנשים סביבי פשוט מפגרים. ויש לי חבר טוב מאוד שאיתי מאז ומתמיד והוא דווקא כן חכם למרות שהוא מאצ'ואיסט שמנסה לזיין כל דבר שזז וחופר לי על האקסיות המטומטמות שלו, ויש לי ידידה מתוקה וחכמה בבית ספר שפשוט כיף לי לשבת איתה אבל לא יוצא לי כמעט. ופעם ישבתי עם שניהם בבית קפה וזה היה אחד הלילות הכי טובים בחודשים האחרונים.

הכל מרגיש אפור. וזה בסדר. כי זה דווקא טוב ורגוע, למרות שבינתיים כל מה שאני עושה בחורף הזה זה להתבטל ולאכול ולא לצאת לרוץ כמו שאני אוהב כי הכל בוץ ושאני מתנשף האוויר הקפוא שפה חודר לי לריאות ומקפיא אותי מבפנים. ללב זה לא משנה, הוא כבר קפוא.

ושוב אני מתבטל. יש לי מחר מבחן גדול בתולדות האמנות ואני צריך להתכונן. בדיוק קיבלתי את הדיסק Cry of the Celts שהזמנתי מהמרכז. לא יודע למה, אני אוהב מוזיקה אירית אבל זה נראה מטופש לקנות אלבום של זה. אבל טוב, זה היה לפני שבועיים והיה לי מעין רגע מוזר ופשוט נכנסתי והזמנתי את זה. אבל מוזיקה אירית זו אווירה טובה, ואני אדליק קטורת ואלמד ככה וזה יהיה קצת כמו הזמנים הטובים של י"א שלמדתי עם קטורת ועם הפסקול של שרה"ט והקול המדהים של אניה. יש לי הרבה קטעים שרוטים לאחרונה. גם לקחתי מספריים וגזרתי לעצמי את השיער. יצא דווקא יפה מאוד, למרבה הפלא. לא יודע מה חשבתי. בא לי לעשות פירסינג. ממש בא לי באף אבל זה של גייז. בעצם אני לא שם זין. אבל בטח בסוף אני אעשה בגבה.

קונפורמיסט עד הסוף.

עזבו מוזיקה אירית, שמעו את הפסקול של "טרון: המורשת" של דאפט פאנק. לא ראיתי את הסרט, אבל הפסקול אדיר והוא משלב מוזיקה אלקטרונית עם פסיכודאליה אבסורדית ואני נהנה נורא לשמוע אותו בדרך לתיכון.

Peace out.

דרך אגב, ההרס העצמי נמשך כמו שצריך. אני מרעיל את הריאות ומרעיל את הנשמה ומרעיל את האנשים מסביבי וטוב לי עם זה.

נ.ב.

אין לי כלום בראש או בנשמה שאני יכול לכתוב. הכל יוצא מוזר ואבסורדי ומטורף. ניסיתי לכתוב אוקטובר חדש, קראתי לו "המצולות של אוקטובר", אבל משהו שהיה אמור להיות עם פן פנטסטי-עלילתי תפס צורה של סיפור על בן אדם שישן עם הגופה של חברה שלו ולא אוכל ולא שותה כדי לחלום על ים איפה שיש תמנון מאוד גדול שחוסם אותו מהמוות. כאילו, מה הקטע. זה פשוט מוזר, ואני רוצה לכתוב משהו טוב, כי רק אז אני מרגיש מסופק.

לעשן, לעשן, לעשן

לעשות רושם רע על ההורים שלה

מיסטר נייס גאי כל היום

לקחת אוטובוס רחוק מכאן ולהיאבד

לשבת במחששה

להיות לבד

לחשוב

לחשוב על האקסית

לדבר עם האקסית

לנצל את האקסית כדי להשיב לעצמי את הביטחון העצמי

לחשוב על האינסוף

לחשוב

אקסיסטנציאליזם

ללמוד לבד

לקרוא את כמה טוב להיות פרח קיר

ללכת להזדיין

לשים זין

להשתכר במסיבה

לראות את הבנות שהכרתי כשהייתי שיכור במסיבה

לעזוב תפקיד באמצע

לקוות שהכל יעבור

לחשוב שהכל יעבור

להיתלות על זה

לא להצליח לכתוב כלום

לאבד את אוקטובר

להתגעגע

להתחרט

להתחרט על זה שלא הייתי מספיק טוב בשביל הזאתי האמיתית

לא להגיד שלום

לחשוב

לחשוב הרבה

לגלח את הזקן שלי

לעקור לעצמי את העיניים

לאבד את הלב.

לשמוע דה נראטיב ולהעלות זכרונות טובים.