לא אהבתי אותה, 

אם הייתי אוהב אותה לא הייתי נותן לה ללכת.

אבל יש לי בעיה עם פרידות. וקשה לי להפרד מזמנים יפים, מלילות רווי אלכוהול וסיגריות ופאדיחות, מהאומללות, מאנשים יפים, מאנשים כיפים. 

כן, יש לי בעיה עם פרידות.

שם בהרים שמעל הכפר שלנו 
יש שם גן של שושנים 
מחר אצא לי השכם בבוקר 
עם ציוץ הציפורים 
אביא לאהובי משם פרח 
משדה האדומים 
אדע, אני שלו והוא שלי לעולמים. 

ירדתי מההר לכפר שלנו 
בשערי שושנים 
אך אהובי לא בבית 
שקט בין החדרים 
שם בנהר שליד הכפר שלנו 
אהובי בלילה לא חזר 
מצא לו אהובה אחרת וליבי נשבר. 

לא, אלוהים תעשה שיבוא 
מחכה ביום ובלילה 
לא, אין לי כח שעוד יום יבוא 
שושנים עצובות, והוא לא פה.

איפה את? אני באמת באמת מתגעגע. עכשיו יותר מתמיד.

מחר יש לי חודש עם הבחורה ההיא. אולי אני צריך לעשות קצת חושבים לפני שאני יושב איתה לעוגה בבית קפה.

יא אללה, בא לי לגור בניו-זילנד או סקוטלנד או משהו שנגמר עם "לנד". 

עריכה (23/7,16:36):

חלום: חלמתי שאני במקום מוצף באור שמש מהבהב, שמש כתומה וכהה ומסנוורת שהזכירה לי את שמש הדמדומים, רק שהיא האירה במלוא כוחה ושטפה את כל שדה ראייתי. הייתי מוקף בגבעות מוריקות וגבוהות ועצים עגלגלים וטפוחים, זוהרים. ראיתי צלליות מדלגות של כל האנשים היקרים לליבי. אני זוכר שהבטתי בהם מדלגים על הגבעות המוריקות וחשבתי שזה הרגע השמח ביותר בכל החיים שלי. לא, לא חשבתי את זה. הרגשתי את זה.

מעניין מה זה אומר. אם בכלל.