(אני פשוט אזרוק אותן)

אתמול היה מטר מטאורים

אתמול לפני שנה 

בדיוק

         היה מטר מטאורים

אתמול הייתי בגבעה ברמות מנשה. שנה שעברה הייתי במקום נידח בנגב. אתמול הכוכבים המריאו ונשרפו כמו גחליליות באוויר ופגשתי בשובלים שלהם מתמוססים בשמיים. שנה שעברה העיניים שלי היו כל כך כבדות, האפלה הייתה כל כך מלוכלכת, השמיים אולי היו מבריקים אבל לא היה אכפת לי, רק רציתי לישון. לא יודע מה זה אומר. ברור שאתמול היה לי טוב. אבל אף פעם לא טוב לי, אז, מה זה משנה. נקודה #1

זרקתי באוויר

היא לא נותנת לי מנוח, אתם יודעים את השם שלה, ארבע אותיות

אתם חושבים שזה מ-ו-נ-ה אבל בעצם זה _-_-_-_ כי אני חייב לשמור על פרטיות אחרת,

תהיה דיבה אחרת היא תהיה 

אמיתית ובעצם היא כבר שנתיים רק יציר הדמיון שלי, היא כבר שנתיים מישהי שאני אוהב ללא לאות,

כואב את אובדנה למרות שלא היה אמור להיות אכפת לי

כן, כתבתי אכפת לי, כמו ילד קטן, רק לילדים קטנים אכפת ממה שמגיע להם

היא רוח רפאים מהעבר והיא מכרסמת כל פינה ואני רק מתאווה אליה וכל בחורה אי פעם תעמוד מולה

והיא פח, היא פח, היא פח, ככה תאמרו, ככה הם יאמרו, זונה, אני יודע, מה היא שווה, כלבה, מה היא שווה, כלום, את שבריר האגורה

עשירית ממני, ומה אכפת לי, אבל מגיע לי לנצח, מגיע לי לנצח אותה 

וזה שאני רואה את זה כמו תחרות זה דפוק אבל אני לא יודע מה היא רואה

אני זה שדפוק

לא אכפת לי

מגיע לי

והיא החרטום בספינה המתפוררת שלי והיא תביא אותי לאבדון ובקצה העולם אני אפגוש מפל גדול ואנסוק מטה מטה מטה

וזה יהיה שווה אם אני אנצח אותה

זו המשאלה היחידה של אוקטובר, לנצח אותה, נקודה #2

פשוט התחלתי לזרוק באוויר

ואכפת לי יותר מדי בזמן האחרון, אכפת לי יותר מדי מהכל, ופעם לא היה לי אכפת, והיה לי כל כך טוב, לשים זין, אבל אולי כי עכשיו אני רחוק מהכל, והחופש כמו חלל צר סוגר עליי, אני צריך להרשים אני צריך לדבר אני צריך לחייך אני צריך לצאת לפגוש אנשים אני צריך להיות מי שאני אני צריך להיות מישהו שאנשים רוצים שאני אהיה אבל בסופו של דבר אני הכי אוהב את עצמי כשאני שם זין על כולם זין גדול זין בעין ושכולם יזדיינו זאת הייתה נקודה #3 האוויר נהיה חם 

אני אצא לסיגריה

אני מנגן את Lost Cause של בק הגזעי ומה זה משנה כי זה השיר שלי ושל מונה וסתם שתדעו שהזכוכית עדיין מפרידה בינינו אבל מהצד השני היא פוצעת וגורמת לכולם לדמם ומפרקת גולגולות ודווקא זה יותר קשה מהשקט למרות שאני בטוח במקלט הזה

שמישהו יוציא אותי מהמקלט הזה

רק מחכה לעוף מכאן תכף טס למזרח הלוואי שאני לעולם לא אחזור זאת הייתה נקודה #4 היו שלום

(זהו נגמר)

וזה מוזר כמה מהר אני שוכח

איך רגשות דוקרים כמו פגיונות

את לוח הלב

ואין שום דבר יותר פיזי מזה כרגע

וזה עד כדי כך כואב

(המעגל לא ייסגר)

ולמחוק תמונות, שאני לנצח לא אוכל לראות שוב, יש בזה מעין פסיקה ו, טוב, זעזוע, כאילו

מה שהיה אפילו לא שווה את הזכרון הזה, את הפיקסלים במסך, את הרגע, כאילו עדיף למחוק

כאילו זה לא היה אף פעם, זה היה עד כדי כך שפל

וזה הכי עצוב, כי התמונות האלו, שאני לנצח לא אוכל לראות שוב, הן בכלל לא התמונות שלי, הן בכלל 

לא תמונות שרציתי לראות מלכתחילה, אבל את, חתיכת זונה, מתחילה פה תבנית, ואת נפטרת מהעדויות

אחת אחרי השנייה

בציפורניים חדות, אדומות, ערפדיות, וחיוך מתוק, ממתיק ארס, ואין לך בושה

(אז איך את מצפה שנסגור פה מעגל)

אם זה כאילו לא היה

וזה גורם לי לחשוב שבאמת כלום לא היה. ואז אני מפחד

כי אם כלום לא היה, אז מה אני בלעדייך?

שא אותי לאן שהרוח נושבת

שוב

אבל הפעם יש תקווה, למרות שמה שאני באמת צריך זאת אהבה, אז, זין

ו: יש לי גיטרה, שני פרקים בסיפור, מכונת קפה, כרטיסים להודו

בלילה חלמתי שאני מתגייס, זה היה חלום טוב מאוד, החיים שלי ממש עצובים כרגע

כתבתי סיפור והוא גם ממש עצוב, אבל הוא קורה בחורף, והגשם ניטח ארצה, אז מותר להם להיות עצובים, ואני פה, עצוב, בזמן שהשמש בחוץ זורחת, אז זה קצת מפגר