| 6/2009
הרהורים של לובש מדים
מה קורה ביז'ביז'ואים?
באתי לכאן היום לשם שינוי כדי לפרוק קצת, אני מודע לכך שזהו נושא חרוש ולעוס מכל צד אבל בכל זאת.
אז אתחיל בזה שאגיד כי ניתץ לי הפין!!! כן כן ניתץ לי הפין.
ניתץ לי הפין מהיחס של האנשים כאן בארץ הזו כלפי מנגנוני הביטחון שמאפשרים כאן את מחייתם.
אותם האנשים שממהרים להשמיץ כל לובש מדים באשר הוא בהיותו ברברי וברוטאלי ורשע ובכלל בנו החורג של השטן.
לדוגמא הפוסט הנחמד הזה שבשיא החוצפה גם מתנוסס כבר זמן מה בהמלצות העורכים.
בסדר, יש עובדות בשטח, התנהגות לא נורמטיבית, קצת השפלה, קצת אלימות, בסופו של דבר לא סוף העולם, זה פשוט מה שקורה במלחמה,
כל אלו מביאים לכותבים כדוגמת שי ענבל מצע פורה לכתיבה מגמתית , ארסית ופוגעות בשם חופש הביטוי
ללא התחשבות בכל אותם האנשים שעושים ימים כלילות בשביל שאדון שי יוכל
לטעון ולדרוך את מקלדתו ולבצע טבח אופי בצה"ל בפרט ובמדינת ישראל האיומה
כלשונו בכלל.
אדון שי לא מבין כנראה שכשאתה נלחם במישהו מספיק זמן אתה הופך כמותו.
אדון שי ודומיו לא מבינים מה זה לעסוק בבט"ש, זה די ברור שבמצב כזה נוצר לחץ, מתח וחרדה שנפרקים בסופו של דבר,
אז כשאוספים מקבץ של פריקות כאלה כמובן שזה נראה נורא.
רק שאנשים שוכחים שאנו מנסים לפעול במסגרת ערכים כלשהם, אבל לא תמיד זה אפשרי.
יש השפעות חיצוניות, אילוצים נפשיים ועוד שלל סיבות.
אבל זה לא העניין.
פשוט ניתץ לי הפין על הקלות הבלתי נסבלת שבה העם יורק בפניהם של לובשי המדים שלו.
כן ידידיי בתור אחד כזה כבר שנים דיי רבות יצא לי להיתקל לא מעט בתופעות האלה.
כלפי חיילים, קצינים ונגדים, כלפי שוטרים, סוהרים ואפילו חניכי פנימיות צבאיות.
וזה כואב. כואב לא לקבל תמיכה מבית.
איני מוצא מילים לתאר את ההרגשה שאני חולק עם רבים מאחי ואחיותי לובשי המדים.
ההרגשה הנובעת מדהומניזציה שעובר כלל צה"ל ע"י השמאל חסר הרסן שהיא חסרת
פרופורציה למקרים שבאמת מתרחשים בשטח, מביקורות שכל פרשן בן יומו ממהר
לעביר על כל הדרגים.
ההרגשה הנובעת מחוסר השוויון בחלוקת הנטל בציבור.
ההרגשה הנובעת מאחוז ההשטמתות הגובר.
ההרגשה שנוצרת משיחות שאני שומע במקרה או לא במקרה בין בני נוער.
ההרגשה שנוצרת מכך שצה"ל נוהג באויבו בכפפות של משי ובכל זאת צועקים מבקריו שצה"ל משתמש בכוח מוגזם.
הרי באכבר מבצע עופרת יצוקה (שאני אישית רואה יותר בתור מבצע מרשמלו רופס) שכולם זעקו שצה"ל משטח את הרצועה
ומנסה להרוג יתוש בעזרת טיל כתף, צה"ל נהג באיפוק כלכך רב, ולא השתמש
בכלכך הרבה אמצעים שהיו לו כדי להפחית אבדות בנפש לצד הפלסטיני לפעמים על
חשבון סיכון מחושב של טובי בנינו, ובכל זאת אנו רעים, מבצעים שלמים בוטלו
בגלל המצאות אזרחים בסביבת מבוקשים (כמגן אנושי) ואנו רעים.
זעקות השבר על כך שצה"ל כבש את "רוב" הרצועה כאשר כוחותינו עמדו על חורבות הישובים שלנו שפונו בהינתקות?
זו הכניסה הקרקעית הגדולה???
מה לעזעזל העם רוצה? שנעמוד בגבול ונרים ידיים? כאשר פלסטינים יטבחו חיילים אז לא נהיה רעים?
זה כלכך מתסכל שזה פשוט מעביר אותי על דעתי. בדיוק עכשיו אני חושב על כמה אקטים אלימים שהיו יכולים להרגיע אותי מעט.
מה שמצחיק בכל הסיפור שאנשים מתלהמים, בקורתיים ומגמתיים כמו אדון שי רק מגבירים את התסכול והזעם של
החפ"שים בשטח ויוצרים עוד חומר לבקורות.
ואני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על התמורה הדלה שמקבלים חיילים בצה"ל על
עבודתם, בין אם זה משכורות שנעות בין 350 ל700 שקלים אצל חיילי חובה ובין
7-ל22 שקלים בשעה בקבע או בקצונה שזה ביזיון בפני עצמו.
על התקציבים שמקוצצים חדשות לבקרים בכל מנגנוני הביטחון.
על המחסור הגובר בכוח אדם, לא, לא האיכותי, כוח אדם כלשהו.
כנראה שאם לחיילי צה"ל הייתה אצבע קלה על ההדק כמו האצבעות של שי ענבל ודומיו על המקלדת היינו כבר מזמן הופכים
את עזה למדבר צחיח ואף אחד לא היה יודע שיש חיים בגדה המערבית, אבל צה"ל
הוא הרע, הוא חסר האחריות, הוא זה שפוגע באנשים ללא אבחנה ולא אדון שי
ודומיו.
כנראה שאנשים שוכחים שהם חיים כאן רק בזכות צה"ל, והעובדה שהשכנים רק
מחכים לאות החולשה הקטן ביותר כדי לעשות לנו טרנספר לצד המערבי של חוף הים
התיכון.
כנראה שהם שוכחים שלפני שהיה צה"ל או מדינת ישראל או כיבוש, ערבים טבחו ביהודים, עשו פרעות, ואף אחד לא עצר אותם
גם לא המשטר הבריטי הנאור שלהפך, עזר לערבים בנשק ומעצר פעילי מחתרות.
כנראה שאותם האנשים שוכחים שמתחת למדים יש אנשים בשר ודם, אנשים עם רגשות, אנשים שמשרתים בסדיר ובמילואים,
אנשים שתורמים מעצמם מעל ומעבר, אנשים שנפגעים בצורה קשה מדברי ההסתה
המגמתיים והבוטים של אותו המחנה שמתהדר בנוצות הנאורות והסובלנות.
אותו המחנה שפוגע בחיילים אף יותר מאויבנו וגורמים לנזק לאין שיעור לחיילים המשרתים בפועל ולאחוז הגיוס העתידי.
יכולתי להמשיך לכתוב עוד ועוד אך איני רוצה להלאות אתכם.
אני מניח שהבנתם לאן אני חותר ואין לי צורך להמשיך.
מה שעוד יותר מצער אותי שיש כלכך הרבה דברים שהייתי יכול לספר אך איני יכול מטעמי אבטחת מידע.
דברים שאולי היו משנים הרבה דעות שליליות כשל שי ודומיו.
עצוב.
נשבר לי.
נשבר לי מלהגן על עצמי מפני אלו שאני אמור להגן עליהם.
אבל מחר כמו בכל בוקר אני אקום ואלך לעשות את עבודתי נאמנה, למרות התסכול
והרגשת ההשמצה כדי שעוד כמה שי ענבלים יוכלו לכתוב בחופשיות עד כמה אני רע.
מעניין מתי אני אגיע להבנה שזה פשוט לא שווה את זה יותר? מקווה שאף פעם כי אז מצבנו יהיה בכי רע.
| |
|  כינוי:
הגרוזיני מהמכולת בן: 39 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
