"כשתגיע לגיל שלי, תבין"
כמה פעמים אמרתי לך את זה? סתם כך, במהלך השיחות שלנו.
היית עונה "אנחנו עוד נראה אח שלי"
מעולם לא חשבתי שהביטוי הזה יקבל מימד כלכך ציני ומורבידי להחריד.
בכל רעש הרקע שהיה היום כשליווינו אותך בדרכך האחרונה, זה מה שחשבתי עליו.
תמיד היו לך 6 שנים להגיע אלי, מעולם לא חשבתי שפתאום הפער הקבוע הזה, יגדל.
אתה יודע, כשהתעוררתי היום בבוקר, הדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק שוב את השמות באתרי החדשות.
ניצוץ התקווה שסתם חלמתי את זה, כבה מהר מאוד.
כלכך לא רציתי לשמוע את 3 מטחי הכבוד הארורים האלה, לראות את האביר, המשמר והדגל בפעם השישית בחיי, במיוחד כשזה קשור אליך.
בפעם האחרונה שביקרתי אצלכם, לא היית שם, היית בעבודה, ישבתי ודיברתי עם חברה שלך, היא אמרה שהיא רוצה שתציע לה כבר,
אני לא יודע אם היא ידעה עד היום, שכבר היית בהכנות.
כשעברתם דירה לא מזמן מהקיבוץ, ושכחת את הדרכון של בדירה הקודמת, ביקשת שאסע להביא לך אותו כי אתם מתכננים עוד מעט איזו חופשה,
אחרת לא הייתם נזכרים בכלל ששכחתם אותו, נסעתי הלוך חזור, למרות שלא היה לך נעים.
לא העלתי בדעתי, שהדרכון הזה לא יראה עוד דיו.
אתה יודע? יש לי עוד בקבוק BOWMORE סגור ששמרתי במיוחד בשבילך כשתחזור לבקר בקיבוץ לישיבה של פעם.
אתה יודע, אני לא סובל את המשקה הזה, הוא היה במיוחד בשבילך.
יש כלכך הרבה דברים שאני עוד רוצה להגיד לך, ולא מוצא את המילים.
מה שכן, המעמד הנורא ביותר שאדם יכול להמצא בו, זו דרכו האחרונה של מישהו צעיר ממנו.
אני בטוח ששמעת את אבא שלך אומר אחרי הקדיש שאתה זה שהיית צריך להגיד אותו עליו, לא להפך.
אתה יודע, הבטחתי לעצמי שאני אהיה חזק בשביל כולם שם, אבל כשאחותך התחילה לדבר, פשוט נשברתי.
לא הזלתי דמע כבר שנים, מאז לבנון 2 ליתר דיוק, אבל ההספד שלה, היה אחד מהדברים האלה, שקורע לגזרים גם לב של אבן.
אז מה? כשתגיע לגיל שלי, תבין.
זה מה שהיה אמור לקרות בסופו של דבר, אך מעולם לא הייתי כלכך בטוח במשהו שהתברר ככלכך לא נכון.