טוב אז לא.

אין לי כוח לדבר בטלפון ובא לי לפרוק אז בזין. 
אני שונאת כשזה נהייה אמיתי.
הכל טוב ושמח, ומאיזה משפט קטילה שבא כחלק מהזרימה של המצב, אני נעלבת אבל אני יודעת שזה לא על אמת. 
תכלס אני רק צריכה את הכמה דקות לעצמי להיעלב ולהיתאשת, והוא נהייה מודאג או לפחות נראה ככה לגביי ומקדיש לי את כל הצומי שהוא יכול ומראה עד כמה שאכפת לו ושהוא לא התכוון לזה ושזה היה בצחוק, וסה"כ אם לא היינו במצב שהיינו בו (בגדר ההגדרה של זוג או משהו באזור) אז לא הייתי תופסת את זה בכזאת דרמטיות אלא הייתי סופגת את המכה וקוטלת בחזרה.
 וואי מסתבר שהתגעגעתי לדרך פריקה הזאת.
קיצר, אנלא יודעת למה בגלל שאנחנו ככה אז תפסתי את זה כ"כ קשה.
אני קוטלת אותו חופשי, זה לא העיניין. אופיז. הוא נהייה רגיש כזה, וזה ממש לא בא לי טוב, הקודם היה כזה ואפילו דרמטי יותר בסיטואציות כאלה ואיכשהו בכלל זה הפך להיות עליו. זה עושה לי פלאשבקים לתקופה עם הקודם וזה מלחיץ אותי. קצת מפחיד גם. הוא כזה בחור טוב ומתוק ואני רואה עליו שהוא רוצה אבל יש לו צה"ל על הראש, מסוג הצה"ל שלומדים ויש שיעורי בית ופרוייקטים אז זמן אין לו, והוא בקושי ישן, אז כשאנחנו נפגשים והוא מותש.
סה"כ נפגשנו פעמיים בגדר התיוג הזה, אבל זה היה כלכך שקוף עליו שעם כל הרצון אין לו זמן.
אני מנסה להיות כמה שיותר לארג'ית איתו כדי שלא ידפק לו בשביל להיות איתי ואני גם שמחה שלא כמו הקודם הוא מבין את הסדר של הדברים ושהחיים שלו באים לפני הזמן שלנו ביחד.
אני מרגישה ספק לגביי אם הייתי צריכה להכניס אותנו לזה, לפני ידעתי שזה לא כדאי כי לא אראה אותו ודברים בסגנון אבל לא כלכך היה אכפת לי כי מתוך ההנחה שעם הבגרויות שלי אצליח להכיל את הזמן שלי ככה שלא ארגיש כמו נטל עליו אבל זה לא ממש עובד לאור המצב.
 אבל הוא כלכך מותש, אוף. בקושי שבועיים אנחנו ביחד ואני כבר פות מתוסכל. 
נראלי אני תופסת כלכך קשה את מה שהוא אומר לי בגלל הקשר האינטימי שבעצם הופך את הכל ליותר "אמיתי".
האינטימיות זה תכלס נראלי מה שמכניס ת'כמויות לחץ המטורפות האלה, זה מסריח לרסן את היצרים שלי בשביל שלא תהייה תחושה של הצפה.
בלעכס. I hate over thinking shit.
כזה בחור סוכר. רע לי לראות אותו מודאג כ"כ, לפחות למדתי על בשרי לא לספוג ולאטום את עצמי.. לפתוח בהדרגה, לא לצוות עליו אלא להזהיר אותו ולציין מה לא לעשות ואיך מעשים גורמים לי להרגיש רע.

להימנע ממפגשים ארוכים כלכך על ההתחלה, לא להיתקע לו על כל היום ולהרגיש מיותרת. 
אני כלכך מקנאה בזוגות האלה של ט' - י', הם פשוט לא מבינים כמה זמן יש להם בשביל להיפגש וכמה הזוגיות שלהם נוחה, גם תיכון וג'וב.
אנחנו אומרים אחד לשני שהוא בתקופה עמוסה, וזה נכון, אבל לאור התפקיד שלו נראלי שזאת עומדת להיות תקופה ארוכה.

לעזאזל. מצד שני, יש לי אותו ולו יש אותי, והעיקר הוא להנות מהזמן שיש לנו אחד עם השני (כשאנלא נעלבת או שהוא טחון בעבודה/ מת מעייפות).
במנימה הנוטה לכיוון הרגשה כאובה, אפרד בשבת שלום וR&B