וכבר כמה חודשים שאני הולכת לישון מחויכת, וקמה בבוקר כשעל צג המסך מחכה לך הודעה שתגרום לך לחזור לחייך.
וכבר תקופה שאני מתעוררת לידך בבוקר, מבלה בזרועותייך חצי מהיום, ומתגעגעת כשאתה לא לידי.
והכל מושלם.
כל פגישה יותר טובה מהקודמת, וכל נשיקה מדליקה את הפרפרים מחדש.
ואני שומעת את כל מה שבחורה צריכה לשמוע, ואפילו יותר.
חוץ מ3 מילים- אני אוהב אותך.
אז למה זה מה שמטריד את מנוחתי?
האם בשביל לישון רגועה בלילה אני זקוקה לשמוע את מה שכל כרטיס ברכה מקריא? למה אחרי משפטים ומעשים כל-כך כנים.. אני עדיין מחכה ל3 מילים הכי לא מקוריות שיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
