אחרי תקופת יובש חריפה אני יושבת על המיטה עם הלפטופ ומכריחה את עצמי לכתוב.
התחלתי לשים לב שכשאני לא כותבת, הרבה יותר קשה לי להתמודד עם דברים. זה כמו טרפיה. אז למה כל כך קשה לי לכתוב בזמן האחרון?
אני חושבת שזה בגלל שכל כך הרבה דברים קורים באו-זמנית.
אתמול בלילה.
אתמול בלילה....
לא.
שלשום בלילה.
שלשום בלילה לא ישנתי. בכלל. ביליתי את הלילה בהכנת צמידים. מחוטים, כמו בכתה ד'. החלטתי למכור אותם ולאסוף את הכסף, שיהיה לי לקולאג'. ליתר בטחון.
לא הצלחתי להפסיק, לא יכולתי לנוח. מחשבות התחילו לרוץ כמו מונטאז' אחד ארוך.
החלטתי להפוך את הלילה ללילה לבן ולהפתר מכל מה שמציק לי. אז ישבתי וחשבתי, וחשבתי, וחשבתי.
לא שמתי לב, והנה כבר 10 בבוקר.
האמת שאין לי מושג מה עשיתי מ10 עד 2 בצהריים, כשייצאתי לבקר את תיבת הדואר.
הייתי כל כך עייפה, האור האפרפר של נורטון סינוור אותי. צעדתי בעיוורון. עצמתי עיניים, הרגשתי את הרוח. לא החלטתי אם זו הייתה הרגשה טובה או לא.
הדואר אכזב, לא קיבלתי שום דבר מעניין. חזרתי הביתה, נכנסתי והתמוטתי על הכורסאה.
כשהתעוררתי השעה הייתה 5.
נסעתי ללינדסי, להפגש עם כולם.
הייתי נחושה לשתות, וגם לינדסי. אז דפקנו כמה שוטים.
פתאום כולם החליטו ללכת, ונשארנו רק לינדסי, ג'ייסון, סטיב ואני.
אז... דפקנו עוד שוטים. ועוד. ועוד.
סטיב צייר עלי עם crayons, ואז החלטנו לצאת לטיול.
סטיב סחב אותי על הכתפיים. "גם אני יכולה לסחוב אותה!" לינדסי הצהירה. "לא את לא!", סטיב לא האמין לה. "כן היא כן!". ירדתי מהכתפיים שלו ועליתי על לינדסי.
היא התחילה ללכת, ואז התחילה לרוץ, והנה אני מרגישה את העולם מתהפך, והופ, היא נופלת. ואני מתרסקת על המדרכה.
הסיטואציה הבאה שאני זוכרת הייתה מדהימה.
שכבתי על הדשא ליד ג'ייסון. הוא החזיק לי את הידיים בכוח כי התעקשתי לגעת בסנטר המדמם שלי. הסתכלתי על הכוכבים. הם היו כל כך נוצצים.
דברנו, אני לא זוכרת על מה.
הוא הרים אותי, סחב אותי בחזרה אל מחוץ לבית של לינדסי ושם אותי על הבגאז' של המכונית שלי.
"ג'ייסון..." הוא התרכז במשהו מחוץ לטווח הראייה שלי. שמתי את היד שלי על הפנים שלו ובעדינות סובבתי אותו, שיסתכל עלי. פתאום היה לי דחף עצום לנשק אותו.
אולי כי הייתי שיכורה, אולי כי הוא פשוט בן אדם מדהים.
נישקתי אותו.
הוא נישק אותי בחזרה.
אחר כך הוא הוריד אותי מהמכונית וליווה אותי לדלת של לינדסי.
נישקתי אותו שוב ונכנסתי פנימה.
לינדסי הייתה כל כך שיכורה. היא מלמלה משהו ונכנסה לשירותים. נשכבתי על הרצפה ונתתי לעולם להסתובב כרצונו. כמעט נרדמתי, אבל אז נזכרתי שלינדסי לא חזרה מהשירותים. אז התנדנדתי לי במסדרון ודפקתי על הדלת. אין תשובה. "לינדסי!" אין תשובה.
פתחתי את הדלת ומצאתי אותה שוכבת מעולפת על הרצפה. הערתי אותה ולקחתי אותה בחזרה למיטה שלה.
נשכבתי על הרצפה ונרדמתי.
התעוררתי הבוקר עם האנגאובר אז לחשתי ללינדסי שתשלח לי סמס כשהיא מתעוררת ויצאתי.
כשנכנסתי למכונית, ראיתי פתק קטן מאחורי ההגה. "תחייכי", סמיילי וחץ שמצביע על בובת הארנב המעשן שיושבת מעל ההגה. הרמתי אותה ומצאתי שלוש דולר.
שלוש דולר שג'ייסון התעקש לשלם לי על הצמיד שהכנתי לו, אבל לא הסכמתי.
חייכתי, הצליח לו.
אני עדיין מחייכת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
see.