אתמול בלילה הלכתי לחדר חושך בבית ספר לפתח פילם.
ו... הוא נהרס. כמובן.
השני ברצף! ומסיבות שונות לגמרי. באמת, יש לי הרגשה שמישהו שם למעלה פתאום לא רוצה אותי עם מצלמה ביד. הדיגיטלית ב
תיקון והפילם פשוט מתחרפנת.
הבוקר אמנדה ואני דילגנו על השיעורים הראשונים שלנו. כמו תלמידות טובות.
התעוררתי ב12, התקלחתי ויצאתי לקנות פילם.
המוכר בCVS כרגיל ניסה בייאוש להקסים אותי במשפטים הנדושים שלו.
אחר כך הלכתי עם אדל ואמנדה לשיעור 3D, ואז לפיצה.
אחרי זה הלכנו לפארק מול הבית ספר וציירנו, עד שהגיעו אלינו שלושה בחורים מקועקעים, הציגו את עצמם ושאלו אם אנחנו מעוניינות להתפנק בקנדיקוש.
אמרנו שכן וגלגלתי לנו אחד.
"מי זו טיילור?" שאלתי את אחד הבחורים כשהבנחנתי בקעקוע על הזרוע שלו: "I love Tayler".
"הבת שלי."
"תיארתי לעצמי. בת כמה היא?"
"היא אמורה הייתה להיות בת 3."
"אמורה?" החוורתי.
"היא ואמא שלה נכנסו לתאונת דרכים."
השתתקתי.
באמת שלפעמים אני צריכה לשמוע דברים כאלה כדי להזכיר לעצמי שאני צריכה להעריך את המצב שלי.
הנה ציור שציירתי אתמול בשיעור ציור:
אני משתפרת.
והנה תמונה שצילמתי, אמנדה.
שיהיה לילה מקסים לכולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
see.
