המקרה המוזר של הג’ימבורי בשעת בוקר מאוחרת

זה הפרק השני של העונה השניה. הוא מוכן כבר די הרבה זמן, סתם לא היה לנו כוח להעלות אותו... אה, ואנחנו גם נהנים מזה שאנשים במתח מהסיפור שלנו ופותחים כל שניה את ישרא כדי לראות אם העלנו פרק חדש.

אז העלנו! והנה הוא:

באותו הזמן, מחוץ לתחנת המשטרה, חברת הביטוח של הג'ימבורי ארגנה צוות חיפוש מיוחד שסרק את הכביש ואיתר את כל הכדורים שאבדו. המשאית הבוערת קצת הפריעה להם, והסרחון מהגופה המרקיבה של הנהג הפריע אפילו יותר, אבל בסוף כל הכדורים נמצאו. על המדרכה, ליד צוות החיפוש, אורן ודונה היו שקועים בשיחה עמוקה על האירוע הטראומתי שהתרחש קודם לכן.

"אני.. אני.. לא מאמין שזה קרה.." אורן כבש את פניו בידיו. הוא נראה מבואס אחושילינג.

"כן, גם אני לא.. זה בלתי נתפס.." לדונה באמת היה יכול להיות אכפת מכל זה אם במשאית הייתה נוהגת אישה, אבל.. האמת שזה לא הזיז לה אחרי שהסתבר שזה היה סתם נהג שיכור שכנראה היה גם שוביניסט שלא לקח את הילדים מהגן כדי לאפשר לאשתו לפתח קריירה.

"אני.. אני לא יודע מה לעשות עכשיו.. זה אבוד.."

"התאונה? כן, היא הייתה איומה. נהג מסכן.." דונה כמעט גיחחה כשחשבה על זה. זה מה שקורה לגברים בטלנים שלא מבינים את החשיבות של פיתוח הקריירה אצל הנשים שלהן. שזה יהיה הסוף של כולם.. כמעט ונפלט לה איזה "מוקהקהקהה!"..

אורן הסתכל עליה במבט נדהם, הוא לא הבין על מה היא מדברת -  "מה? לא, למי אכפת מהנהג, נו, הכדורים שלי.. הם התלכלכו.. אילו ילדים יירצו לשחות בבריכת כדורים מפוחמת..?" - דונה הייתה מאושרת שגם לאורן לא אכפת מהנהג השוביניסט המזוהם שבער לאיטו במשאית שאף אחד לא טרח להסתכל עליה. זה מראה שהיא התחילה להשפיע עליו. אולי בסוף עוד ייצא ממנו משהו, לכו תדעו..

"א-אבל... אתה יכול לקנות חדשים... זה רק כמה כדורים!" היא מיהרה להוסיף, כדי שאורן ייחשוב שהיא מתעניינת במה שהוא אומר.

"לא! אלו כדורי פלסטיק מובחרים שמיוצרים בפתח תקווה.. את לא מבינה!.." אורן כמעט התחיל לבכות - "מה האחראים שלי יגידו..?"

פתאום דונה באמת הקשיבה למה שהוא אמר. העט שלה רשם איזה משהו על הקלסר בזמן שהיא חשבה עם הידיים. "יודע מה אני באמת לא מבינה? למה לעזאזל אתה עדיין עובד בג'מבורי הזה. " עכשיו היא הפסיקה לחשוב עם הידיים והתכופפה לקשור את השרוכים בכפכף שלה. בלונדינית. "למה שלא תמצא עבודה נורמלית..?"

אורן עשה את הפרצוף הכי נעלב שלו, עד שכאבה לו הבוהן. "מה?! מה זאת אומרת? מפריע לך שאני עובד בג'ימבורי? זו עבודה חשובה דונה, ממש חשובה!"

 - דונה סיימה לקשור את רגל ימין. היא הסתכלה על אורן במבט מגחך.. "ומה בעצם חשוב בג'מבורי?"

אורן לא נכנע. למרות שהמחשוף של דונה קיבל זווית מעולה כשהיא התכופפה ככה. "אני דואג לעתיד הילדים שלנו בשעות אחר הצהריים, אם אני לא אתפעל את הג'ימבורי הזה, ילדים קטנים יילכו לעשן, או גרוע מזה, לשחק גוגואים!" – אורן נעמד והרים את היד שלו בביטחון. האנשים האקראיים נעמדו בחצי מעגל, חלקם התכופפו ואחרים הרימו דגלים, האור בצד החיצוני של תחנת המשטרה נדלק והאיר את הפנים של אורן, ציפורים הפסיקו לצייץ ועברו לדום, מטוס אחד שעבר מעליהם כיבה את המנועים כדי לא להפריע. ילדים קטנים הפסיקו לשפוך מלח על חשופיות, התחבקו בחדווה והסתכלו על אורן בייראת כבוד.

"הג'יבורי הזה הוא הלב של השכונה הקטנה שלנו!" אורן הכריז בפאטוס וכריזמה – המוני האנשים האקראיים מחאו כפיים והריעו לו, הם זרקו לאוויר את הכובעים שהיו להם, שיירת חיילים חצתה את הכביש בתהלוכה, ונשים השליכו פרחים לכיוונם מהחלונות. אז מה אם בצידי הרחוב יש משאית בוערת ותחנת משטרה? אם אני מחליט שנשים משליכות פרחים מהחלונות אז זה ייקרה. אף אחד לא ייעצור אותי. חוץ מדונה, שמאוד מפריע לה שחיילים צועדים ברחוב ונשים משליכות עליהם פרחים. בגלל זה זה הסתיים מאוד מהר, כי לא בא לי להסתבך עם דונה. בכל אופן, כל הסיפור נגמר, ואורן התיישב ליד דונה, שהכפכפים שלה כבר היו שרוכים. על מה הם דיברו..? אה, כן, למה נחוץ ג'ימבורי.

"אז.. למה שהילדים לא יקראו ספרים או משהו? הילדים של היום מתדרדרים. הם כל היום שורצים בבריכות כדורים ונהיים טיפשים יותר ויותר. כל כך טיפשים שהמציאו להם את קינדר ג'וי, כי הם לא קולטים שלא אוכלים את הקופסה הצהובה הקטנה.."

–  "מה? לא, על מה את מדברת..? זה ממש לא נכון! כן אוכלים את זה." הוא עצר לחשוב לפני שיהיה מאוחר מדי - "או שלא..? - עכשיו אני מתחיל להבין למה תמיד חשבו שיש לי אפנדציט בכיתה א'.. "

"אתה רואה? אתה כל כך הרבה זמן עם הילדים האלה שהתחלת לחשוב כמוהם!" השרוכים של דונה נפתחו פתאום, והיא התכופפה לסגור אותם שוב.

"אבל בכיתה א' עוד לא עבדתי פה.." אורן התחיל, אבל אז שם לב למשהו חשוב יותר. העיניים שלו עקבו אחרי צווארון החולצה של דונה כשהתכופפה, הוא התחיל להזיל ריר..

- בגלל שהוא נזכר בטעם של קינדר ג'וי, כמובן.. דונה התייאשה, ונשענה אחורה – אורן מיהר להסיט את המבט שלו. זה לא מנומס. מה הוא יגיד לה אחר-כך? שהוא בדק את הגזרה של הצווארון? בטוח שמישהו כבר בטח אמר לה את זה פעם..

- "רגע מה? לא אני בחיים לא אכלתי את הדבר הצהוב. מה אני איזה טמבל..?" הוא המשיך מהר לפני שדונה הספיקה לחשוב על התשובה. "בכל מקרה, דונה, עבודה בג'ימבורי חשובה בדיוק כמו עבודה במזכירות אגודת חובבני הגוגואים, הדברת ברחשים, או שמירה על זכויות האישה." אורן עשה פה טעות חמורה. הוא השתמש בבדיחת הגוגואים בפעם השנייה. דונה מאוד התרגזה.

- "אל תשווה אפילו! זכויות האישה זה עבודת קודש, לא סתם עבודה!" דונה נעמדה וקיוותה שעכשיו יגיע תורה לכל הסיפור עם הקהל והפאטוס, אבל אני אזכיר לה שאת הקטע שלה היא כבר קיבלה במסעדה, בחלק הקודם של הסיפור. אורן נעמד גם הוא, אבל הסתבר שדונה קשרה לו את השרוכים כי היא לא מצאה את שלה, והוא נפל. אז הוא דיבר כשהוא שוכב על המדרכה וחשופית זוחלת לו בתחתונים.

"כן הא..? את רוצה להכנס לשירותים בג'ימבורי ולבדוק אם שמנו שם שלט של אישה שלובשת מכנסיים כי יש לה חופש לבחור את מה שהיא לובשת..?" אורן קם מהמדרכה וניער את המכנסיים שלו. החשופית נבהלה ונסתה להכנס לקונכייה שלה, אבל בגלל שהיא חשופית ואין לה קונכייה היא התפוצצה לאורן בתחתונים. “אתה יודע מה, כן! אני רוצה לוודא שאתה לא שוביניסט בהכחשה. בוא נזוז." דונה הכריזה בחגיגיות ומשכה את אורן מהיד שניסה לדחוף לתחתונים שלו.
בסוף דונה ואורן הגיעו לג'ימבורי, אחרי מסע מפרך בו חצו את מעבר החצייה הקרוב, וזהו בעצם. בכל אופן, דונה פרצה לתוך הג'ימבורי כשהיא מושכת את אורן אחריה.  היא הייתה ניגשת לשירותים כדי לבדוק את הציורים על הדלתות אם משהו לא היה מסיח את דעתה – היא ראתה על הדלפק של הקופה תמונה של אורן מחובק עם בחורה ברונטית שנראתה מעט צעירה ממנו, בתוך מסגרת ורודה מעוטרת בלבבות. היא הסתכלה על התמונה בתדהמה. "מה זה..?!" היא כמעט צרחה – "אתה, אתה – אתה יוצא עם עוד מישהי?!" – דונה הרימה את התמונה וכמעט פצלחה אותה על המדף של הבלונים, אבל אורן עצר אותה וחטף את התמונה – "מה? לא, לא, באמת שלא – היא הייתה חברה שלי, כאילו פעם, עכשיו את החברה שלי, בערך.. ו.. את נראית יותר טוב אז אין לך ממה לפחד.." אורן חשב שהוא הרגיע את דונה, אבל בעצם הוא עצבן אותה יותר – "תסלח לי?! אתה יוצא איתי רק בגלל איך שאני נראית?! אין בי שום דבר אחר שמוצא חן בעיניך?! איך אתה לא מתבייש?! חלאה שוביניסטית.." דונה התחילה להתקדם לכיוון אורן, שהבין שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות זה להתחבא מתחת לדלפק ולקוות שדונה תדפוק את הראש במדף של הבלונים כשהיא תנסה לתפוס אותו. אז הוא קפץ מהר אל מאחורי הדלפק והתכופף – דונה מיהרה לעשות את הסיבוב ובדיוק כשהתכוונה לשלוח יד ולתפוס לאורן את האוזן היא דפקה את הראש במדף של הבלונים. אורן משך לה באצבע של הרגל, מה שגרם לה לדפוק את הראש שוב – והיא התעלפה. כי ככה זה, מי שדופק את הראש במדף הזה מתעלף. אתם לא מאמינים לי..? טוב, אז יפה שהאמנתם עד עכשיו.. פפחח.. היפופוטמים והכל.. ממש הגיוני..

בכל מקרה, אורן ייצא ממתחת לדלפק ודרך לדונה על הרגל בטעות. הוא הסתכל על הקלסר שלה. בעמוד הראשון הוא ראה את המילים "אח! תרד כבר, זה כואב" –  הוא קפץ אחורה בבהלה, זה היה ממש מוזר.. הוא לא שם לב שדונה כתבה את זה מתישהו.. הוא שפשף את העיניים שלו וקיווה שזה לא באמת קרה. אחר-כך הוא ניסה להוציא את דונה ממתחת לדלפק ולהעביר אותה לבריכת הכדורים, כי זה המקום שבו מתעוררים אחרי שמתעלפים בג'ימבורי. כן כן, אנחנו עיקביים. ובכן, כשאורן משך לדונה את הרגל הוא ראה את העט שלה כותב משהו על הקלסר – מיד הוא זרק את דונה בחזרה על הרצפה וקפץ על הקלסר – העט נפל והפסיק לכתוב. בדף הראשון של הקלסר אורן הבחין במשפט מחוק, ומתחתיו "חחח, די, זה מדגדג.." – זה היה מאוד מוזר, ואורן לא הבין את זה.. מה? העט הזה כאילו כותב בעצמו..? אבל כבר המציאו את זה בהארי פוטר, אז מה חדשני ויצירתי בזה..? – אני אגיד לכם. בהארי פוטר העט היה מכושף או משהו. העט הזה סתם מוזר. בכל אופן, אורן החליט לבדוק את הדבר הזה. הוא לקח כדור מבריכת הכדורים הכמעט ריקה, וגלגל אותו על הגב של דונה. העט שוב רשם. אורן התלהב מזה לאללה, אז הוא לקח את דונה לבריכת הכדורים, ואז עברו לו כל מיני מחשבות בראש, שאנחנו באמת מעדיפים שיישארו שם, איך הוא לא מתבייש.. פתאום דונה התחילה לעשות קולות כאלה של אוגר מצורע שמישהו משדל אותו להסניף עגבניית שרי, מין צליל מוכר כזה, ואז אורן הבין שהיא הולכת להתעורר. הוא החליק על כדור פלסטיק שהצליח להימלט מהבריכה, ונפל על התחת. פתאום הוא נזכר בגוש הריר שהתפוצץ לו בתחתונים, ורץ לשירותים כדי להחליף מכנסיים. אבל כשהוא פתח את הדלת של בית השימוש, משהו מאוד מפתיע חיכה לו בפנים...