זהו! נמאס לי! היום פשוט נשברתי סופית! כבר המון זמן שלא בגיתי אבל זה פשוט גרם לי לבכות, לצעוק, להוציא את הכל! אני יודעת שאני נחשבת כרגע לבנאדם מזעזע ומגעיל בעיני כמה אנשים, פשוט לא יכולתי יותר!!
כנראה שזה פשוט הצטברות של כל החודש. פשוט יום אחרי יום אחרי יום בחברת אחי הוציא אותי מדעתי. הוא מתנהג אליי מגעיל, חושב שהוא יודע הכל ויכול הכל, לא מוכן להקשיב לי, וההתנהגות הזאתי כאילו דווקא יותר מפריעה לי מאשר זה שהוא לא עוזר לי לשמור על הבית נקי כדי שאמא תוכל לנוח כשהיא חוזרת (יש לי אמא כזאת, שהכל צריך להיות נקי ומסודר כל הזמן, אל תשאלו).
ודווקא עכשיו אחרי שהפסקתי להסתכסך עם אמא והבטחתי לה לעשות ספונג'ה כל יום שלישי, אז אחי התחיל עם זה.
וזה פשוט מביא אותי למצבים כל כך קיצוניים עד ש... אני מצפה לתחילת הלימודים ככה לפחות חצי יום אני יוכל להעביר מבלי לראות את הפרצוף-דורש-כאפה הזה שלו.
אפילו עכשיו, אחרי שהלכתי לחדר ובכיתי (כי אין מצב שאחי יראה אותי בוכה בגללו הוא פשוט מת על זה) אני עדיין לא אכלתי כלום כי אני מרגישה שאם אני יראה את הפרצוף שלו עוד שנייה אחת הוא יחטוף ממני כזאת כאפה שהוא יראה ציפורים עד מחר.
אני מנסה להדחיק את זה כי אז הוא יילך ישר לספר לאבא.
ועכשיו אני חושבת על זה וזה ממש מוזר ודי מצחיק, שתמיד אני הייתי המפונקת של אבא והוא היה המפונק של אמא. ומאז שהוא חלה בסרטן אז אמא תמיד הייתה איתו בבית חולים, כי ככה זה האימהות תמיד בבית חולים, ואבא היה בעבודה עד מאוחר, ואני טוב קצת לא ממש התיחסו אליי אז. ועכשיו אחרי כמה? 3 שנים אבא כל הזמן מגונן עליו מה שנקרא "בצד שלו" ואני מרגישה יותר פתוחה לדבר עכשיו עם אמא.
טוב יאללה חפרתי לכם עם כל הריגשי הזה שלי. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
shirel^^