לא, לא אני אמרתי את זה. גם לא אמרו את זה לי, למקרה שתהיתם. וגם אין לי הפרעה כלשהי שמצריכה ריטלין עד כמה שידוע לי, כך שאני לא אכתוב את הפוסט הזה כאחת שנעלבה מהערה כזו ואין לי צד אמיתי בתוך העניין או איזשהו אינטרס לקדם. שמעתי את המשפט הזה בכל מיני וריאציות שונות, אבל הכוונה אותה כוונה. שמעתי אותו מהרבה אנשים, לעיתים בצחוק, ובכל זאת המשמעות אותה משמעות. לפני כמה ימים הגיע השיא (או השפל, תלוי איך רואים את זה), כששמעתי את המשפט הזה מהמורה שלי להיסטוריה. אני לא באה להשמיץ את המורה ההיא, אני מציינת את זה כי לדעתי, כששומעים את המשפט הזה ממורה, זה חמור. מורה אמורה להבין את זה (בעיקר את העובדה שמאוד רצוי לא להשתמש בהפרעות האלה כעלבון) כאחת שמלמדת בני נוער ובאה במגע איתם באופן יומיומי ומשפיעה עלינו בדרך כלשהי (ותגידו מה שתגידו, אבל מורים, הורים, שכנים, חברים, האיש שפעם זרק לנו איזו הערה, כולם משפיעים עלינו במידה מסויימת) חלקנו, התלמידים, בעלי הפרעת קשב וריכוז כלשהי, חלקנו היפראקטיביים, חלקנו גם אימפולסיביים וחלקנו בעלי סטיגמות ותפיסות בלתי נכונות על שלוש הקבוצות הקודמות, שהן רק חלק קטן מההפרעות הקיימות, אבל אלה זכו לסטיגמות הבולטות ביותר.

אני יודעת שזה עדיין לא ברור למה אני מתכוונת, ובאיזה הקשר המשפט נאמר, אז הנה דוגמה כדי שתבינו למה אני מתכוונת;

ילד מפריע בשיעור, המורה מגיבה ואומרת "נו מה, יש לך הפרעת קשב וריכוז?" או שישנו כמובן המשפט האהוב עליי "מה לא לקחת ריטלין הבוקר?!" זה למעשה מעיד על חוסר הטקט וחוסר הידע של האדם שאמר את זה, שמשתמש בדברים הטבעיים לחלוטין האלה כשמות גנאי.

אז ככה, בפשטות; היפראקטיביות, יכולת נמוכה להתרכז וכד', אלה לא קללות, לא שמות גנאי. לאחד קשה להתרכז, לשני קשה להתמקד ולאחר קשה לעשות דברים אחרים. אנחנו לא מושלמים ובכל אחד מאיתנו ישנם צדדים חזקים וגם כאלה חזקים פחות... בואו נעבור מההשמצות האלה להשמצות יותר שנונות ומעניינות ;)