היי חברות סורי שלא עידכנתי הרבה זמן.

אז בגלל כל האיחור וזה עשיתי לכם את הפרק ארווווווווווך!

מקווה שתאהבו אותו!#@

- - - - -

פרצתי החוצה בבכי. הדמעות שנאגרו להן באיטיות פרצו החוצה, לא משאירות מקום לאיפוק.

הלילה הגיע, והשמים נצבעו בשחור.

רצתי במהירות לחדר. הראש כאב לי, הרגליים רעדו לי אך הכאב החד ביותר והמכאיב ביותר היה הכאב שהרגשתי במעלה החזה שלי.

נשכבתי על המיטה ממשיכה לבכות, מוציאה את כול הדמעות שנאגרו, עד האחרונה.

אחרי דקות ספורות של בכי, הגיע גם המחשבה.

הייתי חייבת לצאת החוצה, לאוורר את הראש, לנסות לנקות הכול.

החלפתי בגדים למכנסונים וחולצה מכופתרת, לבשתי נעלי סניקרס ויצאתי.

המחשבות המשיכו להטריד אותי, אך הדבר שהפריע לי יותר מכל מה שנאמר היה מה שאני עשיתי, משומה אני הרגשתי אשמה.

למרות כל מה שהוא אמר וכמה שזה פגע בי, כשראיתי את התגובה שלי, הבנתי שטעיתי...

אבל רגע. למה בכלל הוא ניסה לנשק אותי?! מה הוא חושב לעצמו?! אחרי שהוא אומר לי שאין בינינו כלום הוא מנשק אותי?! מה אני נראית לו בובה?!

הייתי כול כך כועסת, עצובה, מאוכזבת, מתוסכלת, הייתי נסערת והבטן שלי החלה לכאוב.

הייתי חייבת כמה שעות של שקט, להרגיע את הרגשות והכאב, לגרום להם להיעלם, רק לכמה שעות.

פתאום נשמעו רעשים חזקים מאחת הסמטאות שברחוב, של מוזיקה, אנשים, צחוק –בדיוק מה שהייתי צריכה.

*באולם החזרות*

עדי נעמדה קפואה, עדיין המומה ממה שקרה, כמו כל שאר הנוכחים.

ג'ו גם הוא היה המום מבטו היה מושפל על הרצפה ועיניו התרכזו בנקודה אחת, הנקודה בה לפני שניות ספורות ליאן עמדה.

לאחר מספר שניות של דממה מעיקה עדי נזכרה בליאן, היא חייבת לראות מה איתה!

"ניק.. אני חייבת ללכת..." עדי לחשה לניק ושברה את השתיקה.

"זה בסדר, לכי לראות מה איתה.." ניק אמר בקול מבין.

עדי עברה באיטיות בין כל הנוכחים המעטים ולבסוף היא חלפה על פניו של ג'ו שהתעלם מנוכחותה ממשיך לבהות ברצפה.

"חכי.." ג'ו אמר בקול רועד, והרים את פניו לעברה של עדי. אפשר היה עדיין לראות בברור את הסימן האדום.

"למה?.." הוא שאל ואפשר היה לראות את האכזבה בקולו.

"ג'ו.." עדי אמרה באנחה כבדה והתקרבה לעברו.

"אתה באמת לא יודע?!" עדי אמרה בקול שקט אך ציני.

ג'ו הנהן באיטיות להסכמה.

"היא לא אוהבת אותי, נכון?" ג'ו אמר כשכול מילה מכאיבה לו יותר מהשנייה.

"מה?!" עדי אמרה ועיקמה פרצוף

"בגלל זה היא סטרה לי וברחה... כי אני אמרתי לה שאני אוהב אותה ושניסיתי לנשק אותה..." ג'ו  השיב והשפיל את מבטו.

"לא ג'ו.. היא סטרה לך בגלל ששיקרת לה! " עדי אמרה בקול ספק שואל ספק קובע.

"מה?"

"כן ג'ו... את שיקרת לה ופגעת בה! אתה גרמת לה לפתח ציפיות ולהתאהב בך ובסוף כל היחס והדברים שאמרת לה היו סתם שקר?!" עדי הרימה את קולה.

"היא התאהבה בי?" ג'ו שאל ופניו הקפואות וחסרות ההבעה החלו לקבל קצת צבע.

"כן... ואתה שיקרת לה!" עדי אמרה בכעס.

"שיקרתי לה?! מתי? "

"היא שמעה אותך... " עדי אמרה ושילבה ידיים.

ג'ו עדיין לא הבין במה מדובר.

"היא שמעה אותך מדבר אם המפיק!" עדי אמרה מיואשת.

ג'ו החל להבין במה מדובר.

"ועוד היום כל הדברים שאמרת לה.... " עדי אמרה במבט נגעל.

"מה אמרתי לה?? " ג'ו עדיין לא הבין

"שאתה לא אוהב אותה יותר... הרי זה מה שהתכוונת לא?!" עדי השיבה, הפעם לא בטוחה כל כך.

"לא.. אני התכוונתי להגי לה שאני.." ג'ו אמר והחל שוב להסמיק.

"שאתה אוהב אותה?"

"כן... ומה שאמרתי.. אני הייתי חייב.. אם היו מגלים שיש בינינו קשר היו מעיפים אותה מהתכנית!"

"ג'ו.. אתה חייב להגיד את זה לליאן" עדי אמרה לג'ו ולקחה אותו לחדרן. אבל ליאן לא הייתה שם...

*במועדון*

"אתה מבין?... מה אני כבר יכולתי לעשות?!" סיימתי לומר לברמן שנעמד מולי והתבונן בי בצורה מתנשאת.

"אתה יכול להביא לי עוד כזה??, שאלתי והרמתי את אחת מהכוסות הריקות שהייתה על הבר.

"אני חושב שאת שתית מספיק להיום.." הוא אמר ולקח את היד מכוסי.

"רק עוד אחת... אחרונה.."התחננתי לפניו.

"אחרונה!"  הוא אמר ומזג לי.

סיימתי במהרה לשתות את מה שנשאר בכוס.

פתאום בחור אחד התיישב לידי. היופי שלו הקסים אותי, בחור בעל עיניים כחולות וגדולות, שער זהוב חלק שסודר בצורה אקראית על ראשו. הוא לבש ג'ינס סקיני כהה שהיה גדול עליו במעט, חולצה צמודה שהבליטה את המבנה השרירי שלו ונעלי סניקרס פשוטות. 

"היי.." הוא אמר אחרי מספר שניות והפנה את מבטו כלפי.

"היי.." השבתי והרגשתי מסוחררת. האלכוהול התחיל להשפיע.

"את מרשה לי להזמין אותך למשקה?.." הוא שאל והורה לברמן להביא לשנינו משקה.

"תודה.." השבתי וחיוך קטן עלה על פני.

"אז מה בחורה יפה כמוך עושה במקום מפוקפק כזה לבד?" הוא אמר וציניות נשמעה בקולו.

לא היה לי מה לומר לו. אז העדפתי לשתוק ולהתעלם.

אחרי שסיימנו לשתות הוא הסתכל עלי שוב וחייך. הרגשתי את עיניו בוחנות את גופי ומזוית הראיה יכולתי לראות אותו נושך את השפה, דבר שהרתיע אותי מאוד.

"אז אני זאק.." הוא אמר והושיט את ידו ללחיצת יד.

"ליאן "השבתי בקרירות.

הוא החזיר את ידו חזרה והפנה את מבטו לעבר הבר.

אחרי מספר שניות של שקט הוא החזיר את מבטו אלי.

"אז ליאן.. אמ... " הוא התחיל לומר בקול רועד.

הפלאפון שלי פתאום רטט, הסתכלתי על הצג: עדי3>

העדפתי לא לענות.

"מה מי זה? שאל זאק והסתכל על הטלפון.

"סתם." אמרתי והחזרתי את הטלפון לכיס.

"אז מה התחלת להגיד?" שאלתי והפעם ביותר חביבות.

"רציתי לדעת אם את רוצה .." הוא החל לומר אך שוב צלצול הטלפון שלי קטע אותי.

טלפון מ:עדי3>

"נו מה החברה שלך חופרת?" הוא אמר בצחוק והסתכל על הצג.

"חכה שנייה.." אמרתי ועניתי לשיחה.

"מה עדי?.." אמרתי באנחה.

"ליאן? איפה את? למה את נשמעת ככה?"  עדי שאלה בדאגה. יכולתי לשמוע קול נוסף ברקע.

"איך נשמעת? מאושרת?" שאלתי וגיחחתי.

יכולתי לשמוע את עדי מתווכחת עם מישהו נוסף ברקע, דבר שהרגיז אותי.

"עדי עם מי את? שאלתי בחשדנות

"איתי" שמעתי את קולו, וזה הספיק לי כדי להבין. הרגשות והמחשבות שוב התחילו להציף אותי. הרגשתי איך הדמעות מתחילות שוב להיאגר. נשארתי קפואה צמודה לשפופרת הטלפון.

"תעזבו אותי, שניכם! "אמרתי וניתקתי במהירות.

"את בסדר?"  זאק שאל בדאגה, שנשמעה די מזויפת, והתקרב אלי.

"אמ.. כן.." אמרתי בקול רועד, מנסה להחזיק את הדמעות.

"אני יודע מה יעזור לך...." הוא אמר  והורה שוב למלצר להביא לי עוד משקה.

שתיתי אותו במהרה, נותנת לו לשטוף את הכאב ולהחזיר אותו חזרה למטה, להשתיק אותו עוד קצת.

"יותר טוב?" הוא שאל והסתכל עלי בעיניים הכחולות והמכשפות שלו.

"כן.." הנהנתי באיטיות, התחלתי להרגיש שהמשקה עושה את שלו.

"אז מה את אומרת עוד אחד?" הוא שאל וכבר הספיק לקרוא למלצר להביא לי עוד אחד.

ככה אחד אחרי אחד, הוא השקה אותי.

"מה את אומרת על איזה ריקוד?." הוא אמר אחרי הכוס ה- 10 שלי. למרות שהרגשתי מעורפלת יכולתי לשים לב לאופן בוא הוא ביקש את זה. אבל הייתי שיכורה מדי, באותו הרגע לא יכולתי להחליט מה שנכון ומה לא.

*בחדר*

"אני לא מאמינה.." עדי אמרה והתיישבה מיואשת על המיטה שהייתה ממוקמת במרכז החדר.

"מה את יושבת?! אנחנו חייבים לצאת לחפש אותה!" ג'ו אמר בפאניקה שמעולה בכעס.

"אבל איפה?" עדי שאלה והתרוממה במהירות מהמיטה.

"אני לא יודע! פשוט תתחילי לחפש!" הוא אמר במהירות ויצא מהחדר.

הוא הלך וחיפש בכל מקום אפשרי. אחרי שעה וחצי של חיפושים, הוא כבר כמעט התחיל להתייאש.

הוא התחיל להתהלך באיטיות ברחובות שסמוכים למלון, מחכה לסימן.

פתאום הוא שמע מוזיקה רועשת, אנשים, צחקוקים... דבר שהזכיר לו את מה ששמע ברקע השיחה עם ליאן.

הוא נכנס באיטיות למועדון, סורק את המקום.

אחרי שתי שניות מבטו קפא על נקודה מסוימת, הבר.

הוא הביט במתרחש, מזועזע, מרגיש את הכאב מחלחל לתוכו.

על הבר הייתי אני, רוקדת, ומסביבי עשרות גברים נהנים מהמופע.

התחלתי להתפרע ולהוציא את כל התסכול בריקוד, מה שגרם לו להיראות כמו ריקוד חשפניות.

פתאום אחד הגברים משך אותי לעברו, מה שלא היה לי כל כך נעים.

"די"  אמרתי וניסיתי להוריד את הידיים שלו ממני, אבל הוא לא הפסיק.

"די בבקשה! " אמרתי והתחלתי להיאבק יותר בכוח.

האפנתי את מבטי לעברו של זאק, מקווה שהוא יעזור לי, אבל לא הצלחתי למצוא אותו.

הרגשתי חסרת אונים.

פתאום נשמע קול מוכר מצידו של הגבר.

"תעזוב אותה!"  ניסיתי למצוא את אותו הקול המוכר, ולבסוף, מצאתי אותו.

"מי אתה?" שאל הגבר בקול מזלזל.

"חבר שלה!" הוא אמר בביטחון.

"לא נראה לי.." הוא אמר והתעלם מהבקשה שלו וחזר עלי.

"אמרתי לך שתוריד את הידיים שלך ממנה!" הוא אמר והתחיל להתקרב אליו באיטיות, מתעלם מקיומי.

"אוקי, אני יוריד את הידיים שלי ממנה... וישים אותם עליך!" הוא אמר ובמהירות הכניס לג'ו אגרוף בפנים.

השפה שלו התנפחה והחלה לדמם, אך זה לא נראה כמפריע לו.

הוא העדיף להימנע מריב, הוא הרים אותי בידיו והחל להתקדם לעבר היציאה.

"עדיף שתלך... אתה והחברה הזונה שלך!" הוא אמר בזלזול וגרם לקהל שמאחוריו לצחוק.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל. ג'ו הניח אותי בעדינות על הרצפה, עדיין לא מסתכל על עיניי, והסתובב לעברו של אותו איש.

הוא החל להתקדם לעברו במהירות ותוך שניות הכה אותו בפנים. האיש נפל על הרצפה כשדם יורד וניגר מתחת לאפו.

ג'ו הסתובב במהירות וחזר אלי. לראשונה יכולתי לראות שוב את עיניו, אבל הפעם לא עצב וכאב מילאו אותם... אלא זלזול, השפלה וכאב.

הוא הרים אותי במהרה והניח אותי על גבו כמו שק, והתחיל להתקדם איתי לעבר המלון- מתעלם מקיומי.

"תוריד אותי.. אני יכולה ללכת לבד!" אמרתי אחרי מספר מטרים.

"מסתבר שאת לא יכולה לעשות כלום לבד! " הוא אמר לראשונה ובקולו נשמע עוקצניות.

"סליחה?" אמרתי בכעס.

אבל הוא לא השיב פשוט המשיך להתקדם במהירות לעבר המלון.

"תוריד אותי!" אמרתי בייאוש והתחלתי לבעוט בו עם רגלי.

הוא לא ענה המשיך ללכת לעבר המלון, מתעלם מקיומי, מהכאב.

אנשים ברחוב הסתכלו עלינו בצורה מוזרה, הרגשתי כל כך מושפלת. כל כך רציתי להיעלם מהעולם באותם רגעים.

"ג'ו תפסיק.. את מביך אותי!" אמרתי בייאוש.

"אני מביך אותך?!" הוא אמר בצעקה דבר שגרם לכמה ראשים להסתובב.

"פשוט תוריד אותי!" אמרתי כאשר עלינו במעלות.

אבל הוא שוב התעלם מקיומי, מחכה לקומה הנכונה.

"אתה רואה שוב אתה עושה את זה!  תמיד חושב רק על עצמך! " אמרתי כאשר היינו בכניסה לחדר, אבל זה לא היה החדר שלי.

"ג'ו לאן את לוקח אותי?" שאלתי והתחלתי להרגיש שוב מעורפלת.

ג'ו המשיך לשתוק.

נכנסנו לתוך חדר קטן וסוף סוף הוא הוריד אותי, לתוך..

- - - - -

נווו? מה אומרים?! :P