נסענו בכביש המהיר.
הייתה זו שעה לילה מאוחרת ולכן הכביש לא היה עמוס מידי אך גם לא היה דליל.
אבא נהג ואמא ישבה לידו או ליתר דיוק ישנה, ואני עצמתי את עיניי וניסתי להירדם. אוזניות היו מחוברת לאוזני, שמעתי את המוזיקה האהובה עלי וכל שיר ששמעתי הזכיר לי בצורה שונה את טום. כל כך אהבתי אותו. חבל שהוא לא נמצא לידי עכשיו. חבל בכלל שנפרדנו. אני כל כך מתגעגעת אליו. הרגשתי בדמעה קטנה אך מחיתי אותה מהר לפני שאבא או אמא יראו אותה.
מאוד מתאים לי קצת חופש, לנוח. אולי החופש הזה יעזור לי לשכוח אותו.
לפתע חשתי בתועה מהירה, פתחתי את עיניי במהירות לראות מה קרה.
ראיתי את אבא מסובב במהירות את ההגה ואת אמא מתעוררת בבהלה ועוד לפני שהספקתי להוציא צעקה מפי ראיתי משהו גדול מאוד ואור חזק..
התעוררתי בבהלה, פתחתי את עיניי וגילתי קרני שמש ארוכות ומסנוורות.
הרגשתי שאני מזיעה וצמאה מאוד. בנוסף לכך תקפו אותי הסחרחורות שכבר כמעט התרגלתי אליהם.
נזכרתי עכשיו בתאונה.
הרגשתי דמעה מלוחה יורדת על לחיי. חשבתי על ההורים שלי, איך בגלל אדם אחד שלא שם לב נהרסה משפחה שלמה.
רציתי לקום ולשטוף את הפנים שלי אך כשניסתי הרגשת במשהו שחוסם אותי. הבטתי לכיוון הדבר הזה וראיתי יד אנושית. הבטתי במהירות לשמאלי וראיתי את לא אחר מאשר טום ישן לידי ומחבק אותי.
"מה את עושה פה?"
טום לאט לאט התעורר.
"מה?" הוא אמר "איפה אני?"
"בחדר שלי." אמרתי.
"מה אני עושה פה?"
"אני בדיוק שאלתי אותך את אותה שאלה."אמרתי.
"כנראה שנרדמתי לידך." הוא אמר.
עכשיו יכולתי לקום מהמיטה, הלכתי לכיוון המקלחת ושטפתי את הפנים שלי.
שחזרתי ראיתי שטום התעורר והתיישב במיטה שלי.
"כדאי שאני אחזור לחדר שלי.." הוא אמר וקם מהמיטה שלי. "אני מצטער שנשארתי פה."
"זה בסדר." אמרתי מנסה להסוואת כמה שאפשר את דמעותיי.
"יופי אז להת.." הוא עצר ולאחר כמה דקות הוא שאל "את בוכה?"
"לא" אמרתי במהירות ונכנסתי שוב למקלחת כדי לשטוף שוב את פניי.
"את כן." שמעתי אותו אומר ומתקרב אלי "מה קרה?" הוא שאל כאשר עמד בפתח המקלחת.
"כלום." אמרתי.
"את בטוחה?"
"לא!" אמרתי והרגשתי שאני מתמוטטת ואכן מצאתי את עצמי על הריצפה בוכה.
הרגשתי את טום מתיישב לידי ומחבק אותי.
"אני.. אני חלמתי עליהם" אמרתי.
"על מי?" הוא שאל בעדינות.
"על ההורים שלי." אמרתי.
ישבנו שם דקות ארוכות מאוד. אני בכיתי והוא ניחם אותי. אף אחד לא הוציא מילה אך החיבוק שהוא הביא לי היה בשבילי כמו אלפי מילות נחמה.
לאחר זמן מה החלטתי שמספיק לשבת על הרצפה באמצע המקלחת, קמתי ויצאתי לחדר עצמו.
"רוצה לספר?" שאל טום ותוך כדי מזג לי מים מהקולר הקטן שעמד בפינה.
התיישבתי על המיטה שלי והנהנתי.
"חלמתי על התאונה.. על כל מה שקרה לפני ועד אחרי שאיבדתי את ההכרה והזיכרון שלי על איך שמכונית באה והתנגשה במכונית שלנו.. זה היה פשוט נורא." אמרתי והמשכתי לבכות. טום הגיש לי את הכוס ואני לגמתי מעט והנחתי את זה בצד.
"גם עלייך חלמתי." אמרתי הוא התיישב לידי והביט בי בעניו הכחולות הבטתי בהם והרגשתי בטוחה יותר, רגועה יותר. העיניים כמו החיבוק שלו הרגיעו אותי.
"מה חלמת עלי?" הוא שאל וחייך.
"לא בדיוק חלמתי עלייך יותר חשבתי.. אתה זוכר שנפרדו?"
"איך אפשר לשכוח." הוא אמר.
"אז אחרי הפרידה נסענו לנופש לא זוכרת בדיוק איפה מה שכן קרה בנסיעה זה התאונה הנוראית הזאת." אמרתי.
"את זוכרת אולי מה קרה לאחר מכן?" הוא שאל.
"לא," אמרתי "אתה יודע אולי?"
"אני לא יודע מה קרה לך.. אבל אני יודע מה קרה לי."
"מה קרה לך?" שאלתי.
"אני זוכר שאחרי שנפרדנו הייתי שבור, אהבתי אותך באמת. אבל לא עשיתי כלום. ישבתי כל הזמן בבית וחשבתי עלייך. עד שבסופו של דבר באו כמה חברים שלי והוציאו אותי לאיזה מועדון. אך לא שחכתי אותך. אחרי כמה חודשים שמתי לב שנעלמת. אבל לא היה לי את מי לשאול. זה היה חופש גדול ואני בדיוק עמדתי לנסוע לאיטליה שם בעצם הכרתי את הלארי והכל השתנה."
שתקתי. העדפתי לשתוק ולא להגיד כלום.
"ואז.." הוא המשיך לאחר שראה שאני שותקת. " שנינו חזרנו לארץ כזוג ונרשמנו לאותו בית ספר והכל ואחרי שנה בערך ראיתי מישהו שמנסה להתחיל עם הלארי ואף מציק לה. כמובן שהתעצבנתי ואז התחלתי להכות אותו ובסופו של דבר המנהלת תפסה אותי והשעתה אותי. אחרי כמה זמן ראיתי את אותו אחד שוב פעם מציק להלארי והדבר הראשון שעלה לי לראש היה להכות אותו. לא עזרה שום אזהרה של המנהלת או של ההורים שלי. ואז פשוט סילקו אותי. והמנהלת המליצה לאמא שלי על המקום הזה."
"ואיך הלארי הגיעה לכאן?" שאלתי.
"אני לא יודע.. " הוא אמר "אחרי כמה חודשים היא פתאום הופיע, וששאלתי אותה איך היא הגיעה לפה היא לא הסכימה לספר. מלא פעמים ביקשתי שתספר לי אך היא שוב לא הסכימה עד שרבנו על זה ומאז לא שאלתי אותה יותר."
עכשיו יותר מתמיד סיקרן אותי לדעת למה הלארי פה.
"אבל עזבי את הלארי עכשיו. אני כבר לא יודע אם אני מרגיש אליה את מה שהרגשתי לפני שנתיים." הוא אמר והתקרב אלי. מאוד התקרב.
"אני.."
"ששש.. אל תגידי כלום" הוא אמר. והתקרב אלי עוד יותר ואני לא יכולתי להתנגד לו.
"אני חושב שאני מתחיל להרגיש שוב את מה שהרגשתי לפני שנתיים" הוא אמר.
הוא התקרב אלי יותר ויותר ואני שנמשכתי אליו התקרבתי אליו גם.
"את כל כך יפה את יודעת? תמיד הייתי אומר לך את זה, אז.. שהיינו ביחד."
הינו קרובים מאוד הרגשתי שעוד שנייה שפתי נוגעות בשפתיו..
"חזרתי!!" שמעתי את קולה המוכר של כריס. ובמהירות התרחקנו. הרגשתי שאני הופכת להיות אדומה.
"אופס, אני מצטערת" היא אמרה והסתובבה.
"חכי!" אמרתי. "זה בסדר" קמתי וחיבקתי אותה.
"אש!! התגעגעתי אלייך"
אש? ממתי אני אש? חשבתי.
"גם אני." אמרתי.
"היי טום." אמרה כריס לטום אחרי שהתנתקנו מהחיבוק.
"היי." הוא אמר בחזרה.
"יש לי משהו לספר לך." אמרה לי כריס.
"טוב אני לא אפריע לכם.." שמעתי את טום "אני אדבר איתך יותר מאוחר." הוא קם מהמיטה ויצא מן החדר.
"מה הלך פה כרגע?" כריס שאלה.
"כלום" אמרתי במהירות והסתובבתי כדי שכריס לא תראה שאני מסמיקה.
"אל תגידי לי כלום.. אתם התנשקתם עכשיו?" היא שאלה.
"לא.. כמעט."
"שיט! תמיד אני חייבת להופיע ברגע הכי לא מתאים מצטערת"
"לא נורא" אמרתי למרות שזה באמת היה נורא. כל כך רציתי את זה
"יאאאאיי אז את וטום עכשיו?" היא אמרה "מגניב! אבל רגע הוא לא עם הלארי?" היא שאלה.
"לא בדיוק.." אמרתי.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה
"אני לא כל כך יודעת מה הולך בניהם אני רק יודעת שלטום כבר נמאס ממנה." אמרתי.
"הגיע הזמן!" היא אמרה "טוב עזבי אותך הלארי יש לי משהו לספר לך.." היא אמרה וחייכה באושר.
"אני וג'ייק ביחד." היא אמרה.
"באמתת??" אמרתי
"כן." היא אמרה קמתי מהר וחיבקתי שוב.
"ואאי אני שמחה בשבילכם"
"תודה!"
"נו, ספרי פרטים. איך? איפה? מתי? הכל!" אמרתי.
"טוב אז את השבת ביליתי בבית. והיום בבוקר עליתי על האוטובוס חזרה כריגל ושם פגשתי בג'ייק, אז כמובן שישבתי לידו ודיברנו קצת, טוב קצת הרבה ואז שירדנו מהאוטובוס והתקדמנו לבית ספר התנשקנו.."
"מגניב!" אמרתי.
"כן, ואז כזה התנתקנו והוא שאל אותי ' רוצה להיות חברה שלי?' ואני הסכמתי. ואז ישבנו עוד קצת ואז חזרתי לפה כדי לספר לך וקצת הפרעתי לכם."
"שטיות" אמרתי "ואאי אני מזה שמחה בשבילך!" ובאמת הייתי שמחה בשבילה. ג'ייק הוא בחור טוב וגם רואים עליו שהוא אוהב אותה וכריס באמת צריכה מישהו טוב שיאהב אותה.
"טוב אני נכנסת מהר למקלחת, אני אצא ונלך לכיתה." אמרה כריס ונכנסה למקלחת.
ואני?
אני ישבתי על המיטה וחשבתי שוב על ההורים שלי וכמובן על טום.
33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The_Writer :)