Horizons Fade Through my Eyes

לב נשבר
ולאט לאט מתאחה
אני לומדת וגדלה
להכיל, שזה לא משנה

דבר מלבד אותי
שצומחת לעבר השמש
האדמה מעל ראשי
בקירות לבי נפערת
האור תמיד ימצא דרך
להוביל אליו את הסוררת
ההתנגדות נובעת מהערך
אך הלב השר אוחז בקשת
ואני לעד אהיה מנצחת,
אם אבחר ואם לאו
כפרח סופגת, כפרי מבשילה
לא לתת לאף צליל לנגן לשווא

I fuck with words
They fuck me back often
Great vessel for my fuckedupness
To find new ways to fuck up again

Magnificant when it's love making

Ferocious when in conflict

Too hot to handle, blinding steam

Hellfire, Too powerful to resist

And honestly, mostly I can't tell between the two
Guess I'm quite fucked up, just like you

היום בחרתי למות.

תמיד איכשהו מגלה על זה רק בדיעבד,

שומרת מעצמי בסוד את הרגע בו אבחר להשליך גופי על חרב,

אולי מתוך פחד שאנסה לעצור.

אני מנסה לעצור,

לא רוצה לעשות את הטעות הזו שוב,

לא רוצה להרגיש ככה שוב אף פעם,

אבל היום שוב בחרתי למות

והנה אני טומנת את הראש בין הידיים ולא מוצאת דבר אחד יותר טוב לעשות עם כל מה שאני מרגישה חוץ מלמות,

לגרום לתהומות להיעלם לנצח ורק לא לתת לאף אחד להתערבל בהם שוב,

לשאת עוד אשמה, עוד אכזבה. 

הצינית שבי רוצה לומר, חבל שנולדתי פחדנית מכדי לעשות את הדבר האמיץ באמת במצב הזה,

אותו קול שחוזר וקורא לי להיעלם בתהומות מאז שמכירה עצמי, 

האם אי פעם הקול הזה ייתן לי לחיות בשלום עם להישאר בחיים?

הנה תראה, לא פחדתי להשליך עצמי שוב למוות,

לייבב רגשות בוערים ונואשים בפני מי שרק רוצה להתרחק,

להתחנן שיתנו תוקף לכאב שלא נותן לי לחיות בשלום,

לבקש את שאי אפשר לבקש, להיאהב.

זה מרגיש כל כך קטן תמיד, 

מה כבר ביקשתי, 

חיבוק כשאני בוכה במקום כעס?

איכשהו הם רק חוזרים וכועסים, אני חוזרת ונשברת,

והשיעור לא נלמד, לא משנה כמה נבניתי לקראתו מחדש. 

כשניסיתי לישון בתוך הטירוף הנוכחי, באיזה 5 בבוקר, 

סיפרתי לעצמי את סיפורה של הילדה שצללה במרחבי מעמקים חשוכים,

חיפשה בהם נשמות תהומות, כל כך רצתה

להיתקל במי שיוכל להבין, ולעזור לה יחד לצוף למעלה,

אך מצאה עצמה שוחה במים רותחים, קרוב לתחתית, 

התעקשה לעבור ולהמשיך לבעור

נאחזה בקרנות חיים רותחות

עד שידיה וגופה נכוו כליל

ברחה למערה חשוכה והתבודדה בסבלה עד שתחלים

אך ידיה לעולם לא החלימו, 

ולא ישובו עוד להרגיש

שום דבר טוב, רק כאב

מוגבר ומועצם דרך עור מצולק ודקיק

סיפרתי לעצמי, היא לומדת

לנסות בכל זאת, להרגיש אחרת

ונרדמתי לשעתיים בתחושה קצת מוקלת

רק כדי לגלות שכל שביקשתי מעצמי היום לא שינה דבר

כי היום בחרתי למות, היום החלטתי שאין מחר

ולא מצאתי את הכתובת בתוכי

להתפלל אליה שאשאיר מקום למחר

שאשאיר מקום לעצמי לענות, לחבק ולהכיל

לקבל את שאני לא יודעת כדי שאבין מחר

אלוהי הכאב שבי,

קחו הכל, מזגו לכוס את מלוא הכאב,

כנועה לרצונכן אתחנן שבכוחו אתחדש

שאבחר בחיים מחר

~~~~~~

אמא, שוב חפרתי בפצע

הרבה אחרי שכבר נורא כאב

לא הצלחתי למצוא את השורש החולה

אבל שחיתי בהמון דם

אמא, אמרת שיהיו לי צלקות

שירחיקו כל עובר ושב

לא אמרת שהן יצלקו בתוכי רקמות

שהמוות יחלחל וירחיק אותי מכל אדם

תראי, שוב חפרתי לעומקו של פצע

ובתוכו מצאתי רק כזב

האם השורש החולה השתרש אט בכל

או שמוצאי בתהומות הרעל קדם

היית עונה אם הייתי כותבת לך ב-2 בלילה? 

שלוש שנים אחרי שהכל קרה, בבת אחת

השארת חריץ בפתח הדלת בשבילי? 

אם אי פעם אפגוש שוב בעינייך, אתמגנט למבט 

אם אאזור אומץ לבקש 

תעצרי בשבילי? 

הלכתי לסרט הערב

החברים מפעם היו על המסך

נשמעים אותו דבר היום, וגם לפני עשרים שנה

רק בודדים חסרים לי 

אבל הבטתי בכולם ביותר חמלה

השפלתי מבט כשהופיעו אלה שאין בי כזו עבורם

הפספוס מרגיש אחרת, הריגוש כבר שייך יותר לפעם

הדים עמומים ממעגלים שלא הצלחתי לסגור

ואיפה בכלל היית את, ואיפה הייתי אני

לא עשו לשכמותנו מקום

אני תמיד חושבת שאת בטח שונאת אותי

מסיבות אחרות לגמרי, חושבת שיש לך כל סיבה

לא ידעתי להגן עלייך, לא ידעתי להגן על עצמי,

לא הבנתי איזו מין אהבה

חשתי כשנקשרנו בקרביים, להרף עין

מאז ראיתי רק את העוולה

שגורמת לך לחשוב שרציתי לפגוע

כשהעצמות שלי בערו מרצון, אולי בפעם האחרונה

להכיל אותך, להיות לך קיר בבית

לעשות לך את כל המקום שלא היה

אני עדיין לא יודעת איך להתמודד עם האשמה 

שבלעוות עד כדי כך אהבה טהורה

ואת רק פותחת את הרשימה

אבל שלוש שנים, ואת לרוב הראשונה

שאני חוששת/חולמת/מבקשת לפגוש במקרה ברחוב את מבטה

ובלי מילים, שרק הרסו לנו תמיד, 

להגיד לך, 

זו היתה רק אהבה

זה עדיין מה שאני מרגישה

רצון חזק עד כאב לדעת 

שתמונת חייך השתנתה

שאת מחייכת יותר, מחובקת יותר

שעושים לך את המקום שמגיע לך 

בלב שלי הוא תמיד שמור לך, כנראה

לא ביקשתי את זה, ואני לא מבינה אבל

זה עדיין מה שאני מרגישה. 

אז אם אכתוב לך ב-2 בלילה, תעני לי? 

שלוש שנים אחרי שהכל נגמר, וממשיך למות בתוכי עד עכשיו

אולי הכל היה כל כך מטומטם שזה בכלל לא נחשב

אז תשאירי לי רק חריץ בפתח הדלת

אם את מאמינה, וזוכרת, ואין בך ספק

שרציתי בשבילך את כל העולם

אף אחד מאותה רשימה לא ידע, או הבין

אבל זה עדיין מה שאני מרגישה

והיום אני כבר די אחרת

לא יודעת למה חשוב לי דווקא שאת תהיי זו שתדע

שגם אז

פשוט אחרת

מעוות נורא

מלאך שנכשל בתפקיד

או בעיקר סתם חרא חברה

מגמגמת כוונות טובות

מתערבבת בסחרור שבכל תחושה

אז אם אכתוב לך ב-2 בלילה,

רק תדעי שזו האהבה שלי

בוכה על איך שהתעוותה