מה

עכשיו אני הולך לעשות מעשה שבאמת לא יעשה- אני הולך לפרסם מחדש פוסט ישן. כן כן, אני הולך לעשות את הביזיון הזה, ולו רק בשל הידיעה שמגיע לו שיותר אנשים יקראו אותו, בהחלט יותר ממה שקראו אותו בפעם הראשונה שבה הוא פורסם. אז עכשיו, כשיש לי קהל קוראים לא-רע-בכלל ומבוסס היטב, הנה הוא (עם עריכה לשונית קלה) (יש לזכור שהפוסט נכתב בימיו הראשונים של הבלוג, בהם עוד הייתי צעיר ותמים וחשבתי שאם אני אנסה להיות קצת מצחיק זה אולי יכניס אותי לציטויטם. כמה נאיבי. כמה חסר ניסיון. כמה... אה.. סגול. ובכן):

אוטובוסים. אני נוסע בהם מכיתה ד', ומה אתם יודעים, עוד לא התפוצצתי. העניין הוא, שגם בלי עניין החיזבאללה וכיוצא בזה, לנסוע באוטובוסים זה עניין של הישרדות אורבנית. מי שנוסע באוטובוסים זמן רב, והוא עוד צעיר(יחסית), האינסטינקטים שלו הולכים ומתחדדים, והוא הופך לחיה. חיה שתוגדר הכי טוב כ, נגיד, צבוע. הסבר יבוא בהמשך. אני תמיד חושב שזה מהווה משקולת נגד להתקהות האינסטינקטים שלי בגלל הערסים בבית הספר- הם תמיד דוחפים אצבעות בגב בטקסים וכאלה, ואומרים את השם שלך ואז מעמידים פנים שהם לא אמרו כלום, ועושים דברים מעצבנים אחרים, אז פשוט לומדים להתנגד לאינסטינקטים ולהתעלם. וזה מה שמחזיר את האיזון הנפשי שלי. אז נתחיל!

(הערה: פוסט זה כתוב למען הצעירים והתמימים שבינינו, אז שלא יבואו לי ותיקי הקרבות הסרקסטיים ויעירו הערות עוקצניות על זה שהם כבר יודעים הכל. אולי גם אתם תלמדו משו, אז סתמו.)

(עוד הערה, למה לא: התורה כתובה בלשון רבים כי זה מקל על הכותב.)

(ועכשיו גלידה: התורה מיוחסת לאוטובוסים הירושלמיים, אבל אני מניח שהאוטובוסים בשאר הערים דומים למדי. וגם לאוטובוסים הישנים, לא לחדשים היפים.) 

הכללים הלא כתובים

1. אם אתה נוסע לבדך (בלי חברים או משהו) שב לבד. רצוי במושב של שני מקומות, כדי לשמור על עמדתך זו, נקוט בכל אמצעי לבד מאלימות פיזית או מילולית. פירוט בהמשך.

2.אם אתה נוסע עם עוד חבר אחד, שבו גם אז במושב שני כסאות, וזה המצב האידאלי לשמירה על הפרטיות (ככל האפשר). שני חברים או יותר- סעו במושבים הכפולים מקדימה, או השתלטו על החלק האחורי של האוטובוס.

3. אל תירדמו באוטובוס. או השתדלו, לפחות. ישנם כמה חיות אוטובוסים ותיקות שפיתחו שיטה לנמנם באוטובוס, אבל לשאר לא מומלץ, אלא אם כן אתם רוצים לפספס את התחנה המיועדת או, לחלופין, לדפוק כל הזמן את הראש בחלון, מה שקורה לטובים ביותר.

4. נסו כמיטב יכולתכם לשבת בחלק האחורי של האוטובוס.

5. אם אין מושבים פנויים, שב ליד מישו אחר. צידוק עצמי: הי, בגללו/ה אני לא יכול/ה לשבת לבד,אז למה שלו/ה יהיו חיים קלים?

6. אם עייפים, יושבים ליד כל אחד, אני חוזר, כל אחד, מה שכולל אנשים עם פיגור שכלי קל עד קשה, זקנות מזילות ריר שמדברות על הנכדים, גברים שמנים באופן מחליא ונשים בגיל העמידה שמאופרות כבד והאוטובוס מריח בגללן כמו כימיקלים. אפשר להימנע ממקרים גבוליים כמו ערסים ופרחות. בעיקר ערסים.

7. עם הזמן מתפתח חוש על טיבעי שמאפשר במעורפל להמר על האיש שירד מהאוטובוס ראשון. נצלו חוש זה.

8. כשאתם יושבים ליד מישו, המשיכו לחפש בעיניים מישו יורד, למקרה שהחוש העל טבעי טועה. כאן נכנס החלק של חידוד החושים וההתנהגות הצבועתית. הנה העניין: אתם צריכים עיניים של נשר כדי לראות אנשים שעומדים לרדת, אוזניים של עטלף בשביל לשמוע שיחות מסביבכם ולבדוק אם מישו עומד לרדת, רגליים של איילה כדי להגיע למקום המתפנה לפני האחרים שרוצים לשבת לבד, כוח סבל של דוב בשביל להידחק בין אנשים ולהגיע למקום הנכסף, וגישה צבועתית של אוכל גופות של-לוקח-ישר-מה- שנותנים-לו כדי לקיים את כל הנאמרים למעלה. לפני שנתיים היכרתי בחור אחד שהיה לו את כל הנאמרים למעלה, והוא תמיד תפס מקומות טובים. אבל אז הוא התאבד בגלל שנמאס לו שאנשים בוהים בו וצועקים לו שהוא פריק ומוטציה.

אם תפסתם מקום פרטי ונחמד, מה טוב. עכשיו נסו לשמור עליו. זה מביא אותנו לחלק הבא.

כך תשמרו על המקום שלכם

טקטיקות פשוטות מאוד והכרחיות, הבסיס לטקטיקות מורכבות ומתוחכמות מעט יותר

- ישיבה מס' 1: שבו על שני המושבים (רגליים על מושב הפנימי[ליד המעבר], תחת על החיצוני[ליד החלון])

- ישיבה מס' 2: שבו במושב הפנימי, עם רגליים מפושקות, ובמושב החיצוני תניחו תיק. הסתכלו החוצה, דרך החלון.

טקטיקות מורכבות ומתוחכמות מעט יותר

1.  תוך כדי ישיבה מס' 1: חיטוט באף.

2. שבו במושב הפנימי עם התיק עליכם, היראו עצבניים באופן כללי, הביטו לכל הכיוונים (חות מאחורה כי זה לא נוח) באובססיביות ושקשקו את הרגליים.

3. תוך כדי ישיבה מס' 1: שמעו מוזיקה (עדיפות למשו כאסחיסטי ומפוצץ אוזניים).

4. תוך כדי ישיבה מס' 1: קראו ספר.

5. תוך כדי ישיבה מס' 1 או 2: לפני הנסיעה קחו איתכם קשית, וברגע שאתם מוצאים מקום החלו ללעוס אותה. לעסו אותה בפה פתוח ובקדחתנות, אבל תשאירו קצה אחד ניכר מחוץ לפה. מדי פעם הפסיקו ללעוס כדי לנשום, ובאותן שניות תנו לקשית להזדקר כלפי מעלה משל היתה הקשית סיגריה קשת יום,  ואתם הייתם ראול דיוק מפחד ותיעוב בלאס וגאס. בכלל, חישבו על הדמות הקולנועית/ספרותית הספיציפית הזאת כשאתם נוקטים באסטרטגיה. למי שלא מכיר את הסרט, מצורפת תמונה הממחישה את הרעיון הכללי.

6. תוך כדי ישיבה מס' 2: למען טקטיקה זו דרושים כובע מצחיה או גרב שחור,  ולפחות צמיד ניטים אחד, מומלץ יותר. חולצה של סליפנוט וג'ינס אקס-בוי לא יגרעו. כשאתם רואים שישנם פולשים  פוטנציאליים המאיימים על הטריטוריה, הנמיכו את הכובע כך שיסתיר את עיניכם, והניחו את ידכם על המושב הקידמי יותר (קידמי... יותר... נו, הזה שלפניכם) בהפגנתיות כך שיבלטו הצמיד/ים. במקרה נואש במיוחד, בו אתם בטוחים שתסבלו מכך שהפולש ישב לידכם, תנו לו להתקרב, ואז כשהוא מגיע, לפני שהוא מבקש  לשבת, עוותו פניכם ושחררו אנקה. אם הוא יושב בכל זאת, הוא בטח ממש רוצה לשבת.

7. תוך כדי ישיבה מס' 2:  הסתכלו למטה בנקודה לא מוגדרת ותופפו על עצמכם. Vicious. מומלץ בעיקר בערב(לא ממש יודע למה, הם כנראה פשוט מפחדים יותר).

השיטות היעילות מכולן הן כמובן השיטות המערבבות טקטיקות, אז הנה המומלצות:

- טקט' שתיים וחמש (ישיבה 2). 

- טקט' ארבע וחמש (ישיבה 1).

- טקט' שש ושלוש (ישיבה 1).

- טקט' אחד ושבע (ישיבה 2).

- טקט' שלוש וארבע (ישיבה 1).

- טקט' חמש ושש (ישיבה 1).

(הערה: אם איכפת לכם מה האנשים מסביב חושבים עליכם, ובין השאר אתם לא רוצים שיחשבו שאתם פסיכים, חלק מהשיטות לא מומלצות.)

מקומות חלופיים

לא אחת האוטובוס מפוצץ ואתה בכל זאת רוצה לשבת ולא לעמוד באי נוחות, ישנן מספר אופציות חלופיות, שגורמות לאנשים מסוימים לרצות להמשיך לעמוד. זה מחוספס, אבל אם יש לכם את זה, תוכלו להסתדר בלי בעיות. או שלא. מוהאהא.

הקופסה

בין הכיסאות השמורים לקשישים למושבים הכפולים, ישנה קופסת מתכת נעולה. מה יש בתוכה? איש אינו יודע. מאידך אפשר לשבת עליה, למה לא. חוק מרפי: כשתשבו שם, ותרגישו מנומנמים, ישבו גברות זקנות ומכובדות משני הצדדים. תמיד.

האמצע

באוטובוס ארוך (המכונה אוטובוס אקורדיון ע"י הילדים מלאי הצחוק וגם ע"י המתגברים מלאי החצ'קונים) ישנו האמצע. בשני צדדיו של האמצע ישנם מעקות, שאפשר להישען עליהם. אנחנו נשב בתוכם. כל מה שצריך לעשות זה לתת קפיצה ואתה יושב בפנים, בין המעקה לקיר. לאנשים גמישים.

מינוסים: בסוף הנסיעה (במיוחד אם היו בה הרבה פניות חדות) כואב התחת והרגליים רדומות.

פלוסים: באותן פניות חדות אתה בין היחידים שיכולים לראות את שני צדדי האוטובוס. אוסום. אוקיי, לא כל-כך אוסום, ונוט מאץ' אוף א פלוס, אבל גמזה משו, חוצמזה שיש לי ילד רעב בבית להאכיל ואישה חולה לטפל בה ואני צריך את העבודה הזאת.

הסוף 

גם באוטובוס אקורדיון, מאחורי ארבעת המושבים האחרונים, ישנו מקום שבו אפשר לשבת בנוחות רבה, כשהרגליים משתלשלות למעבר. זהו המקום הטוב והנוח ביותר באוטובוס, כי א'- לא רבים אפילו חושבים להשתמש בו, ואם אתם יובים בו באופן קבוע הרי שהוא כמעט מובטח, וב'- ומכיוון שמתחתיו שוכן המנוע הוא מחמם את התחת בימי חורף קרים וזה כיף. לרוע המזל, מושב זה הולך ונכחד עם ההשתכללות ההולכת וגוברת של אגד. נצלו אותו עוד היום.

מדרגות

 המדרגות של הדלת האחורית- מקום רב סיכון. נכון, יחסית נוח, אבל אבא שלי אישית בועט בילדים שיושבים שם, ואף ממליץ לקולגות לעשות כמוהו. אני פשוט קם כל תחנה, וזה די מחסן אותי מפני ברכיהם של העוברים והשבים.

אם יש לכם דבר מה להוסיף תלמידיי, רישמו תגובותיכם.

אז זהו. אני רואה שהנושא החם הוא סוף 2005. חה. שאני אכתוב כזה פוסט? לעולם לא. פוסטים של סיכום שנה וחשבון נפש הם לרכי-לב-מתחסדים-וחסרי-עמוד-שדרה וקשישים חולי צהבת ~מחייך באדישות ויורק על האדמה בקשיחות~. כמו שאני אומר: אם יש משהו שרק נקבות וזקנים בעלי מחלות-לא-סופניות עושים, לא שווה לעשות אותו. (אה... כמובן....)

פרשדונה- כי הוולווט אנרגראונד הם כן מגניבים.