מה

לא ברור לי למה.

תשוקות חדשות מתעוררות, שהגוף שלי היה מודע אליהן רק למחצה עד עכשיו.

(למה אני רעב.)

איך זה שאני מתחברבכזאת קלות לפחד לא הגיוני מהלא ידוע, מהלא נתפס, מהלא מדומיין? יש לי ענן אבק רוחש בחזה. אני לא בטוח ממה אני מפחד.

(הלחי שלי דוקרת מזיפים עוקצניים.)

ואני חולם בהקיץ על עור לבן ורך, ירכיים מזמינות להניח עליהן את הראש, דופק מואץ..

לחפור קדימה, לזחול באיטיות לעבר ההבטחה..

(איך זה שפתאום אני מרגיש דק ושביר.)

אני לא מעיז. החיזיון נמוג.

אני מסיט שיער מהעיניים. אולי אני לא רוצה לישון לבד.

(חזונות מסויטים של יצורים אורגניים ארוכים, גרומים, פעורי עיניים, צפים בעירפול במישור הקדמי של מוחי על פיסת העור שקודמת למצח.)

והציפורן חופרת בבשר. חיוורון.

(לשוני עוברת על שפתיים סדוקות וחרבות.)

קוצים של פחד דוקרים את הלילה. אומרים שזה אור כוכבים רחוקים - זה הפחד קרע בשמיים חורים. הירח זה פצע עמוק משנים. כל פחד מואר וכל חושך אכזר והצל הוא ענק אם אזיז את היד אלטף את הגג של בניין מרוחק. אומרים שבבוקר הכל מסתדר - זה אותו הסיוט רק עכשיו אתה ער והשמש היא פצע גדול שבוער. כל פחד מואר וכל יום שום דבר והאור הוא חזק אם ארים את היד אתלקח מיד בענן של אבק. קוים של דאגה מסתמנים על פנינו אומרים שאנחנו פשוט מזדקנים - דאגות כמו סכין חותכות את הפנים והפחד קורע עמוק מבפנים. כל פחד מואר וכל חושך אכזר וכל יום שום דבר ואנחנו מתים והפחד נשאר.