זהו שיר על ילדה, ילדה בשם סינדרלה

בעלת פני ירח בהירים,

וחיוך שובה,

שערה הזהוב קשור בשתי קוקיות עדינות,

ולה היה מבט- מבט שובה,

מבט מפוקס ולעיתים מרוחק,

מבט שחושב, מבט  מאוהב,

מבט מוקסם, מבט מדהים,

מבט שרק מעטים רואים,

אבל בעיקר, בעיקר המבט, היה מבט תמים.

נערת כפר, ילדה,

שאת העולם עדיין לא ראתה,

ומי היה חושב, ומי בכלל היה תוהה,

שלזאת הילדה ימלאו שש עשרה,

זהו סיפור על פרידה,

פרידה מעולם שהיה,

עולם של אגדות, עולם של (אם אתם רוצים) ילדים,

עולם שרק הם רואים,

והדמעות זלגו, ומה שהיה היה,

ונפרדים ממציאות שלך לא דומה,

רוצים להאחז ולהגיד-לא, זה לא קרה!

אבל מה לעשות והחלטה לא בידך

ורוצים שאתמוך, שאבין, שאפנים,

שסינדרלה כבר לא בין החיים,

ששערה הותר, ונפל על כתפיה,

ששמלתה הלבנה ככלה, כבר לא על גופה,

שמבטה התמים כבר לא אותו המבט,

שעיניה כבר נמצאות בעולם אחר,

בעולם מרוחק....

זהו סיפור על ילד וילדה שמשחקים באש וקרח,

שמשחקים בDNA של החיים,

זהו סיפור על אובדן, אובדן שאותו לא אוכל לבטא במילים,

ואני אוהבת אותך יפה,

ותמיד אוהב,

ודמעותיי זולגות על לחיי ללא שליטה,

ואומר לך דבר אחד,

אני תומכת לאורך כל הדרך,

למרות שקשה לי נורא...

כי סינדרלה כבר איננה.

What would I give

If I could live Outta these waters?

What would I pay

To spend a day Warm on the sand?

Betcha on land

 They understand

Bet they don't reprimand their daughters

Bright young women

Sick o' swimmin'

Ready to stand

And ready to know

what the people know

Ask 'em my questions

And get some answers

What's a fire

and why does it (What's the word?) burn?