לפעמים פשוט בא לי לקלף את מסכת הצבעים מעל לפניי...

בא לי להיות חשופה ושכולם יראו את עיניי...

אני רוצה להרגיש חופשייה ושיכירו אותי

אני רוצה לפעמים שבאמת ידעו מי אני...

כולם עוברים לידי

כולם כמו בובות על חוטים

אף אחד לא באמת יודע או מבין

אני לפעמים מחכה שמישהו יבוא

ייתן לי יד ויגיד שזה זה

שהוא באמת מבין מה קורה מתחת למסכה שלי

שהוא באמת מבין את הכאוס בפנים

את הסערה בנשמה

שהוא ינחם

שהוא ידע

ואני מרגישה לעיתים כל כך בודדה

אבל זה טוב

לפעמים רע

כרגע אני מחפשת

מחפשת תשובה

מי אני?

מי אתה?

על מי באמת אוכל לבטוח

לספר דברים אישיים

האמת שלפעמים עדיף בפנים

כי כולם לובשים את מסכת הצבעים...