גודל הצפייה כגודל האכזבה.

אז עדיף לא לצפות?

הלוואי ויכולתי לא לצפות לדבר, זה היה מסיר מנפשי ורוחי רגעי בכי כה רבים.

אך בלי הצפייה הזאת, הימים של המחשבות וסערות הנפש, לא היה עולמי שלי. לא היו בו עליות ומורדות, לא היו בו התרגשויות ובעיקר לא היו את מימושי הציפייה.

בדימיוני אשים את ידיי על פניך ואשרטט אותן. תחילה את העיניים, אז את האף ולבסוף אגע בשפתיך. אדע כל קו וצבע, כל קמט של חיוך ושל עצב, אדע הכל...

ורק אז, כשאהיה בטוחה מי אתה, אדע שציפיותיי נענו...