| 6/2009
 פסטיבל הבירה :)
אתמול החלטנו כמה חבר'ה שאנחנו הולכים לפסטיבל בת"א...
בנסיעה בהלוך עלה למונית שירות מישהו סטלן ברמות
פשוט מסומם! ואני מסתלבט עליו כל הדרך ומדבר איתו וזה חחח אחרי זה גילינו שהוא לא מחרטט והוא באמת שיחק בזינזאנה
וישב קצת בכלא על סמים וזה...
הגענו להאנגר 11.
הגיע חבר מתחת לגיל 18 למרות שאמרנו לו לא לבוא, ובסוף איכשהו הכנסתי אותו בפוקס, ממש עיצבן אותי שהוא בא.
וואלה היה נחמד, קצת לחכות בתור אבל באמת שנחמד...
שתיתי כמה בירות מחוזקות :)
מאז גרמניה לא יצא לי לשתות בירה עם יותר מ6 אחוז אלכוהול... הפעם היה של 14, ושל 10.5... נחמד מאוד :)
אחרי זה חתכנו לים, אבל לא היה כוח להיכנס היה קר מידי חחח
אחרי זה התפצלנו, אני וחבר שלי לא כל כך אוהבים את אחת הבנות שהצטרפה אלינו, מתלוננת על כל דבר אפשרי!
קר פה, יש פה יותר מידי חול, פשוט מעצבנת!
אני וחבר הלכנו לאכול נקניקיות, והשאר לסודוך.
דיברנו קצת וזה, ישבנו עישנו קצת עם הבעלים, היה כיף.
אחרי זה כולם הגיעו והלכנו לחכות בתחנה.
יש לי חבר פשוט מטומטם, שונא שהוא שותה, מתנהג כמו ילד בן שתיייים.
בכל מיקרה, בגללו כמעט חטפנו מכות מערבים, רציתי להרוג אותו.
גילינו שאין מוניות שירות.
אני וחבר הלכנו לסדר לנו מונית גדולה כזאת, חזרנו וגילינו ש4 עלו על מונית והשאירו את ארבעתנו שמה.
זה פשוט עצבן אותי.
כמה אתם יכולים לדאוג לעצמכם, כמה?
אף פעם לא עשיתי למישהו קטע כזה, זה פשוט מעצבן.
חכו רגע, נשב, נדבר, נחליט שעולים על מונית, דפקו אותנו שנצטרך לעשות 2 תחנות, ולחצי מאיתנו לא נשאר בכלל כסף! למה? כי שילמנו עליהם
בהלוך והם היו אמורים לשלם בחזור!
לא בודקים אם אנחנו מסודרים, לא כלום, עולים על מונית וזהו.
החלטתי כבר שאחרי התיכון אני עושה סינון של החברים שלי.
פשוט לא רוצה לראות יותר חלק מהם.
בעבר היה גם סיפור עם המשטרה וסמים, אני לא נדפקתי מזה כל כך אבל פשוט יצאו כל כך מניאקים.
וסיפורים של מכות והפקרות, וכאלה.
פשוט נמאס לי. ואני אעשה משהו בנידון.
בכל מיקרה, אני חייב לסיים עכשיו כי אני זז לעבודה.
עד כאן, בלוגר בגרוש, עדיין לא גרוש.
| |
 היייי מישהו שומע אותי?
מישהו מקשיב לי?
אני אוהב לדעת שהקול שלי נשמע. שאני משפיע, שאנשים מקשיבים.
עכשיו כשבית ספר נגמר, כשכל כך הרבה מסגרות מגיעות לסיום, איך אני אוכל להשפיע? איפה אני אוכל?
התחלתי לעבוד בבית קולנוע, אני לא רואה איך אני משפיע שמה.
עד לצבא, שזה יוצא תחילת מאי שנה הבאה, בגלל שאני מנובמבר בקד"צ, אין לי על מה להשפיע.
וזה מעצבן. כי זה אומר שהקול שלי לא נשמע.
אני אנסה אבל להשמיע אותו דרך הבלוג, מקווה שעד אז הוא קצת יהיה "יותר משפיע".
כמה שחשבתי שאני לא אתרגש מזה וזה, זה דיי כיף לראות פתאום שיש עוד תגובה על פוסט שרשמתי, אין מה לעשות, ככה זה.
אוקיי, עכשיו שאלה לבנות.
נגיד ואתן רוצות מישהו, איך הוא יגיד לכן בצורה שהכי פחות תפגע בכן שהוא לא רוצה?
מישהי מכיתה י' פתאום רוצה איתי משהו, וזה כבר הפך למציק, ואני לא רוצה, אבל ממש לא רוצה לפגוע בה,
כי וואלה אני נהנה לדבר איתה, והייתי רוצה שנמשיך להיות בקשר.
אז, מה אתן אומרות? מה הדרך הכי טוב?
בכל מיקרה, מחר בגרות בתנך, אני אזוז ללמוד טיפה, בטח אני ארדם מול הספר שוב, פשוט משעמם.
חמישי אזרחות, ואז נשאר רק הבעה :)
יום שני הקרוב פסטיבל בירה :P
לא שתיתי המון זמן בירה, עקב טרומה שכרגע אין לי חשק לפתוח חחח
בואו נגיד שזה קשור לערב של בירה ללא תחתית :)
שבת שלום לכולם,
בלוגר בגרוש.
| |
פוסט שיעמום
מחר בגרות בפיסיקה.
אני לא באמת יודע משהו, אז אני מסיים את הפוסט והולך ללמוד קצת.
זה בעצם המבחן האחרון שאיכפת לי ממנו, תנך אזרחות והבעה זה באמת שטויות.
ד"א, ממש התבאסתי שלא הגיבו על השיר שפרסמתי בפוסט הקודם, כמה שהבלוג הזה אנונימי, ואני פתחתי אותו בשביל להתפרק,
יצא לי כבר לראות בבלוגים של שניים שהגיבו אצלי, אנשים מהכיתה שלי שיש להם בלוגים והם הגיבו להם.
זה סוג של סיכון מבחינתי, להיחשף ככה, אני כל הזמן חושב מה יקרה אם מישהו יגלה על הבלוג,
לא באמת איכפת לי מה חושבים עליי, ואני שלם עם עצמי ומי שאני, אבל עדיין, השיר הזה חושף המון ממי שאני, ואני מתלבט אם לפרסם עוד או להפסיק,
ופשוט לרשום פה חוויות שקורות לי ומחשבות כדי לקבל עצות וכאלה.
החיים?
אני מרגיש ממש כמו באנסין של הבגרות.
פעם הייתי סטוציונר, עד סוף כיתה י' בערך.
ואז התאהבתי במישהי, ממש ממש, והעניינים לא כל כך הסתדרו,
יצא שנפגעתי, וגם היא נפגעה, מאז אני קצת מתגונן ומתחמק ממערכות יחסים.
כל הזמן אני אומר לעצמי שאני רוצה למצוא מישהי, נחמדה, שאני אוהב, ושהיא תאהב אותי,
שיהיה לי כיף להעביר איתה את הזמן.
איכשהו אני תמיד רוצה את הבנות שאני יודע שאני לא יכול להשיג, וכשמגיעה מישהי,
שאני יודע שהיא חמודה, חכמה, מצחיקה, וגם נראית טוב, פתאום לא בא לי עליה.
זה ממש מוזר.
יש מישהי מהתיכון שכבר שבועיים מקרצצת לי, שמעתי מהמון אנשים שהיא ממש רוצה שיהיה בינינו משהו,
ובאמת שאני רוצה מערכת יחסים רצינית.
כבר התנסתי מינית, יצא לי להיות עם לא מעט בנות,
אבל מערכת יחסים, כמו שצריך, עדיין לא הייתה לי.
למה אי אפשר "להסתפק" במה שיש לנו.
וזה אפילו לא להסתפק, באמת שהיא ממש חמודה, אבל משום מה, אין שמה כלום מבחינתי.
אני אוהב את איך שאני נראה, אפילו שיש לי אף גדול :)
למה דברים לא יכולים להיות פשוטים?
למה כל שטות קטנה צריכה להפריע לי?
אולי דברים הם באמת פשוטים? אולי צריך פשוט להפסיק לנתח את המצב ולזרום?
בכל מיקרה, אני זז ללמוד לפיסיקה, מקווה שלא שיעממתי בעעע
עד לפעם הבאה,
בלוגר בגרוש.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בן: 34
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
