Keep On Rotting In The Free World
|
| 6/2009
חוסר שלווה.
יש שעות בלילה שאתה מוצא את עצמך מוקף בשקט. בדממה. דממת מוות מפחידה.
אתה לא יודע כל כך מה לכתוב, וזה לא בגלל שאין לך מה להגיד - אלא בגלל שיש לך יותר מדי מה להגיד-
ובנוסף על כך שאתה לא יודע ממה להתחיל, אתה גם לא בטוח שמישהו יבין למה אתה מתכוון או שזה בכלל יעניין מישהו.
אז אני מודה: הבלוג הזה הוא לא בשביל עצמי. אם הייתי רוצה לכתוב לעצמי, הייתי כותב ב-Word ושומר על המחשב שלי.
אבל יש בי איזושהי תקווה שמישהו יקרא יום אחד, יפנים, או סתם ייקח מזה משהו לעצמו.
יש רגעים שבהם אתה בטוח שעלית על איזו תגלית גדולה שאף אחד אחר לא מבין,
אבל כשאתה חושב על זה אחרי כמה דקות, אתה לא מבין איך לא עלית על זה קודם. זה הרי כל כך ברור מאליו.
Corrupted through many years
Crucified upon the altar of time
Slave of my own paranoia
That leads me to no rest
Never have I been content
And never will I be
Chaos runs within my head
By every second that goes further
| |
סטלינגראד (תשתוק)
הו סטלינגראד, סטלינגראד.
בולע עשרים מיליגרם פרדינזון בשתיים בלילה, ועוד עשרים מיליגרם בשמונה בבוקר.
מרגיש בעננים, ואז במעמקים.
סטלינגראד, סטלינגראד אהובתי - הייתי צריך להיוולד רק בשבילך-
עשרים-שלושים שנה אחורה, לפחות.
כשהשמש נעלמת והקור מקפיא, מקפיא את התנועות והתקוות שלך למוות-
קשה קצת להתגעגע לסטלינגראד.
השעה אחת בלילה ואני בהזיות של סטרואידים.
(ועוד עשרה מיליגרם מחר בבבוקר)
שמעתי
שיש אנשים שיודעים לדבר כשצריך, אבל אף פעם לא ראיתי אותם עושים את זה.
לפעמים אתה רוצה לומר את האמת, לומר אותה בקול רם. אבל בדרך כלל זה גול
עצמי שאתה תוקע לעצמך. עדיף לך שתשתוק ותכלה את זעמך על הומלס בודד, או על
שק אגרוף ממש חזק, או סתם שתלך לשבור לאנשים ת'עצמות בפוגו - והעיקר
שתשתוק. אל תאמר מילה. רק כך תוכל לטפס בפירמידה. פשוט תשתוק.
Oh my dear valour!
Where have you been so many years?
Hidden in the cornered alleys;
Like an old demon,
Under the black magic skies.
I have sought you for ages;
And you have not told me before,
That you are long expelled.
Like a defiler of a peaceful coldness,
Deadly silence bundled with cruelness.
nighty night
| |
אני טובח בתקוות ובחלומות שלך.
הכל נע בהילוך איטי. את. המחשבות שלי. המחשבות שלך. פוסידון מכלה את זעמו במים, ת'ור בא לעזרתו במופע אורקולי מרהיב. (האחד יווני, השני נורדי, מה זה משנה כבר?) והכל בהילוך איטי. עשרים וחמש פריימים לשנייה שהתפצלו למאה פריימים, אבל עדיין נעים באותו מספר הפריימים לשנייה. תיאור מדויק של מצב החיים שלי לשנה וקצת הקרובות.
Of all the might I see in myself
Nothing stands out but a small fear
That mocks me every morning
And with it's wicked face
It is pointing at my wretchedness
Perished weeds to my feet
Nothing but a grace that vanished
Pouring hate within my veins
That would unleash in a glance
By the ecstasy of grief
Driven by forces unrestrained
I slaughter your hopes and dreams
Crushed to ashes day by day
Terrorized by my own will
I shall fulfill this prophecy
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
00:17
בבלוג זה
בכל הבלוגים
