אני על האוטובוס בדרך חזרה הביתה. איזה שיעמום חשבתי כשהאוזניות באוזניים שלי.
אוף! אני כל הזמן חושב עליו! כמה כבר אפשר לחשוב על איזה בחור?! מסתבר שהרבה כשזה תלוי בי, כל דבר כמעט מזכיר לי אותו שזה כבר נהיה מפחיד... והיום בכלל אחרי שהוא לא הגיע לבצפר כמה ימים כי הוא היה חולה, אז הוא הגיע באמצע השיעור עם החולצה שאני הכי אוהבת שלו, כשהוא נכנס ליבי דפק חזק יותר . בהפסקה גם התכוננו ביחד למבחן במדעים ... אההההה.. איזה חתיך!!!! והוא גם כזה חמוד... מבחוץ ומבפנים!אני מסתכללת דרך החלון באוטובוס ופתאום מה אני רואה?! אותו, אותו עומד שם עם מור בדרך לבית שלו. החלטתי שאני חייבת לאגור אומץ, אני לא יודעת מאיפה, אבל הצלחתי ואגרתי אות אומץ.
"אני יורדת כאן, אתה יכול לעצור לי?"
"את בטוחה ?" שאל אותי הנהג אחרי שעצר בפתאומיות את האוטובוס.
"כן" השבתי וירדתי, ראיתי אותם די קרוב אלי וקראתי לעברם:"היי..!"
הם הסתובבו, "היי... מה את עושה פה? את לא על האוטובוס?"
"לא ממש..."
"כן אנחנו רואים" אמר מור
"אני באה אלייך" אמרתי והסתכלתי לכיוונו של עידו.
"את מה?" שאל בהיסוס.
"אני באה אלייך.. אבל אם אתה לא רוצה..."
"לא, לא זה סבדר, בואי" הוא חייך אלי ואני אליו (!!!)
התחלנו ללכת לכיוון של הבתים שלהם, ודיברנו, דווקא היה נחמד ביחוד בגלל עידו אבל גם מור חמוד, אבל שלא תבינו לא נכון חמוד של ידיד לא מעבר לזה...
"ביי" אמר מור ופנה לכיוון אחר משלנו.
"ביי" אמרנו.
"אף פעם לא הייתי בבית שלך..." אמרתי
"נכון.."
"תגיד אמא שלך בבית?" שאלתי בהיסוס בתקווה לקבל תשובה שלילית.
"לא היא בעבודה, למה?"
"יופי, כאילו אין לי בעיה איתה, פשוט ככה ככה זה יחסוך לנו הסברים מביכים,לא?" חייכתי במתיקות בתקווה שהוא לא נפגע
"כן, צודקת."
הגענו לבית שלו.
"הגענו" הוא אמר והוציא מפתח מהתיק שלו כדי לפתוח את הדלת.
"בית חמוד יש לכם.."
"תודה, נראה לי.." אמר בגחגוך.
"רעבה?" שאל אותי כשנכנסנו לבית שלו.
"כן"
אכלנו וראינו T.V ביחד ונקרענו מצחוק מול "דרייק וג'וש", מזל שאני מכירה את הפרקים של "דרייק וג'וש" כמעט בעל פה אחרת הוא היה שם לב שרוב הזמן הסתכלתי אליו בכלל, למרות שנראה לי שהוא שם לב לחלק מהם. =]
נגמר הפרק והיינו בחדר שלו, הסתכלתי הצידה וראיתי גיטרה.
"אתה מנגן, נכון?" שאלתי והצבעתי לכיוון הגיטרה.
"כן זכרת..."
"אתה יכול לנגן לי משהו?" שאלתי והתפללתי לה' שיסכים.
"אין בעיה, תני לי רגע" אמר והתכופף חצי עלי לכיוון הגיטרה, ואני בקושי נשמתי.
הוא התחיל לנגן ואני קיוויתי שהא לא רואה כמה אני מסמיקה... ככה הוא אפילו יותר חתיך
הוא מסתכל עלי תוך כדי שהוא מנגן ומחייך, אני מחזירה לו חיוך .
הוא מתחיל לשיר ואני שואלת את עצמי אם הוא יכול להיות מושלם יותר??!!
הקשבתי למילים ודמעה נזלה לי על הלחי, התרגשתי.. הוא ראה את זה והפסיק הוא התקרב אלי ושאל "מה קרה? הכל בסדר?"
"לא, סתם ריגשת אותי.." אמרתי מנסה לחייך אך הדמעות לא הפסיקו
הוא הסמיק מעט והתקרב אלי וניגב בידו את דמעותיי, הרגשתי את חום גופו. הסתכלתי בו לתוך העיניים החומות והיפות שלו וגם הוא בי, לא אמרנו כלום, הקרבה הספיקה לנו...
חשבתי לעצמי שזה עכשיו או לעולם לא.. עכשיו או לעולם לא... עכשיו או לעולם לא....
ההמשך יבוא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
