אז בלי עיקובים וחפירות הפרק (כי החפירה תגיע אחריו).
פרק 3
דני
לקח שני בקבוקי בירה,שמיכה ואת חפיסת הסיגריות שלו, עולה חזרה אל הגג.
"כולם
ישנים." אמר,מתיישב על ספסל הנדנדה שעמד בפינה, טופח עליו כסימן שתישב גם.
"אז
מה נעשה?" שאלה ודני זרק את השמיכה על כתפיה, מגיש לה בקבוק בירה ולוגם משלו.
"אין
לי מושג." הוא אמר, מוציא סיגריה מחפיסתו ומדליק אותה.
הוא
שאף מהסיגריה , פולט החוצה עשן שנראה סמיך במיוחד בגלל הקור.
"נחמד
היום." דני אמר, מביט בשמיים זרועי הכוכבים.
"כן.."
רובין מלמלה, מביטה בפניו של דני לרגע, הוא לא הבחין במבטה כי היה עסוק בצפייה
בכוכבים.
היא
סקרה את פניו 'כמה נמשים.' חשבה לעצמה וחייכה ואז הבינה שהיא בוהה בו והסתכלה
קדימה במהירות, לוגמת מבקבוק הבירה שלה.
"משעמם."
הוא אמר , שואף מהסיגריה שלו בשנית, שאיפה ארוכה שגמרה יותר מחציה.
"כן,
די משעמם." רובין אמרה, מהדקת את השמיכה לגופה.
"קר
לך?" דני שאל ורובין הנהנה.
"איזה
באסה." הביט בה , צוחק והיא גילגלה את עיניה מחייכת חיוך קטן.
כולם
ישנו בסלון ולפתע הארי הפליץ.
ליליאן
פקחה את עיניה, מעוותת את פרצופה בגועל מהריח שהגיע לכיוונה.
"אאאיייככסססס!"
היא צווחה ורצה לפינה מרוחקת של הסלון, מנופפת בידה על מנת שהריח יתנדף.
"מה
קרה?" דאגי התעורר בצורה מיידית, נופל מהספה כיוון ששום דבר לא החזיק אותו
יותר.
"הארי
הפליץ." ליליאן אמרה בגועל.
"בגלל
זה צרחת כל כך חזק?" דאגי היה ממורמר.
ליליאן
חייכה בטיפשות.
"טוב
מה שבטוח אני כבר לא אירדם." דאגי מלמל,משפשף את עיניו ומפהק ומתיישב על הספה
הקטנה.
"גם
אני לא, אני מפחדת שאם אירדם אחנק מהפלוצים של הארי." ליליאן גיחכה.
"איפה
דני ורובין?" הוא שאל כשהבחין שלא היו בסלון.
"אתה
שואל כאילו אני יודעת." היא אמרה.
"בטח
הם מתחרמנים למעלה." גיחך.
"אל
תהיה בטוח, רובין די נגדו." אמרה והתיישבה לידו.
"ודני
לא רודף אחרי כל אחת . כנראה שיש בה משהו אם הוא ככה." דאגי אמר.
"אין
בה רק משהו אחד, יש בה הרבה. היא מדהימה, אבל היא קשה במקרים מסויימים."
ליליאן אמרה, נשענת על כתפו של דאגי.
"טוב אני לא אחד שיכול להגיד שאין בה כלום,
כי אני מכיר אתכן רק מהיום." אמר מגחך מעט ומניח את ידו על כתפיה של ליליאן.
"נכון
.. הכרנו רק היום וכבר יש בעיות ודרמות. הבחורה הזאת היא הוריקן על שתיים
לפעמים." ליליאן צחקה ודאגי הפנה את מבטו אליה.
"אהא
. יש גם 'קראש' חדש." הוא אמר,קורץ לה. מה שגרם לסומק לעלות בלחייה.
"אתה
מתחיל איתי?" היא הרימה את גבותייה בפליאה.
"כאילו
שאת לא נהנת מזה." הוא חייך חיוך שרמנטי.
"דאגלס
אתה דפוק." ליליאן צחקה.
דני
הביט ברובין שלגמה באיטיות מבקבוק הבירה,מכווצת בתוך השמיכה.
"טוב
נו בואי הנה." הוא כיבה את הסיגריה,פותח את ידיו לרווחה ומסמן לה להתקרב.
"לא
חושבת." היא אמרה בקרירות.
"אני
לא מנסה עלייך שום דבר.קר לך, בואי אני אחמם אותך. לא יותר מזה." אמר
ברצינות.
רובין
התמהמהה מספר שניות ולבסוף התקרבה אליו, נותנת לו לעטוף אותה בחיבוק חם.
"עד
כדי כך נורא?" דני שאל, מגחך.
"שתוק
ג'ונס." היא אמרה והניחה את ראשה על כתפו.
"בואי
נעלה לבדוק איפה דני ורובין." דאגי אמר וקם מהספה.
"יאללה."
ליליאן הסכימה והם עלו לקומה השנייה , מבחינים בכך שדלת הגג היתה פתוחה.
הם
עלו למעלה והתחבאו באופן מיידי מאחורי ערימה של קופסאות גדולות שעמדו שם.
"תראי
אותם!" דאגי אמר בהתרגשות.
"איזה
חמודים,זהו היא מתרככת, זה מובטח!" ליליאן אמרה, דמעות בעיניה.
"אני
כבר יכול לראות את החתונה! היא תהיה גדולה ומפוארת וכולם כולם כולם יהיו שם!"
דאגי הביט בליליאן בחיוך נרגש.
"ויהיו
להם דנים ורובינים קטנים שיתרוצצו בבית!" היא החזירה בהתרגשות.
"כן!"הוא
הסכים.
"אתה
רוצה הרבה ילדים?" ליליאן שאלה.
"כן!
לפחות חמש!" אמר.
"גם
אני רוצה הרבה ילדים!" היא אמרה ועיניה נצצו.
"זה
גורל!" דאגי צווח.
"מה
זה היה?"נשמע קולה של רובין שהתרוממה למשמע הצווחה מביטה לצדדים.
"שיט"
ליליאן ודאגי התכופפו מהר, מקווים שלא ראו אותם .
"אין
לי מושג." דני אמר, מושך אותה בזהירות ממותנה,חזרה אליו.
"לא
משנה.."היא מלמלה, מניחה את ראשה חזרה על כתפו.
"כמעט
תפסו אותנו.דיביל." ליליאן מלמלה ודחפה את דאגי.
"היי.."
הוא אמר בקול נעלב.
"יופי,
נפל לי העגיל." היא אמרה לאחר שמיששה את אוזנה שהרגישה קלה יותר.
"הנה
הוא." אמר דאגי שהבחין בעגיל שנח על הרצפה, מתכופף להרימו כך גם עשתה ליליאן
וראשיהם התנגשו.
"אאוץ'
" מלמלו השניים בכאב.
"יש
לך ראש גדול." ליליאן אמרה.
"לא
נכון!" הוא מחא בהלם."יש לי ראש נורמאלי לחלוטין . לטום לעומת זאת יש
ראש גדול!".
"צחקתי."
היא אמרה.
"מצחיקה
את שזה משהו." הוא גילגל את עיניו.
"אתה
מת עליי." היא אמרה וחרצה את לשונה.
"מה
שנכון נכון." הוא חייך בערמומיות.
"דאגי
תפסיק עם החיוך הזה, אתה מלחיץ." ליליאן אמרה.
"למה?"
הוא המשיך לחייך, מקפיץ את גבותיו מעלה-מטה.
"מלחיץ
וזהו!" היא צחקה.
"זה
מלחיץ אותך?" דאגי שאל, מתקרב אליה מעט.
"לא
ממש." ליליאן אמרה, בוהה בו בפרצוץ תוהה.
"ועכשיו?"
שאל, רחוק ממנה בלא יותר מ10 ס"מ.
"לאן
אתה חותר פויינטר?" היא הסמיקה.
"לאן
את חושבת?" שאל בלחש ושפתיו פגשו בשלה.
היא ליפפה את ידידה סביב צווארו, נשענת לכיוונו, לרוע המזל דאגי איבד את שיווי
המשקל ונפל אחורה.
ערמת
הקופסאת נפלה והם שכבו על הרצפה מול דני ורובין.
"נו
באמת!" רובין קפצה ממקומה בהפתעה.
"עופו
מכאן." היא הורתה בידה לכיוון הדלת ודאגי וליליאן ברחו במהירות.
היא
הלכה אחריהם, יורדת לקומה הראשונה.
"מה
חשבת לעצמך ?" היא צעקה על ליליאן, מעירה את טום,הארי וג'יאו בצעקתה.
"היה לנו משעמם."
ליליאן חייכה בפחד.
"אי אפשר לקבל פרטיות בבית
הזה, פשוט תלכו מכאן- כולם!" היא אמרה בעצבים.
וליליאן ודאגי יצאו מהדירה
במהירות, טום, הארי וג'יאו אחריהם.
רובין עלתה בחזרה לגג על מנת
לאסוף את הדברים.
דני ישב על ספספל-הנדנדה,ידו
שכובה על המשענת, שואף עשן מסיגריה נוספת באיטיות.
"שכחתי שגם אתה פה."
היא אמרה במירמור כאשר הבחינה בו.
"אני מפריע לך?" שאל
דני ברוגע. "לפני רגע הכל היה בסדר,מה קרה?".
"כלום סתם , ליליאן ודאגי
עצבנו אותי. אבל לא משנה." רובין אמרה, מתיישבת על הנדנדה.
"זהו,לא קר לך יותר?"
הוא גיחך כשהיא התיישבה רחוק ממנו.
"לא." אמרה,עצבים
נשמעים בקולה בבירור.
"אני חושב שעדיין קר
לך,תתקרבי אלי." דני אמר, מכבה את הסיגריה במאפרה שעל ידו.
"בוא ניכנס פנימה."
רובין אמרה, מתחילה לאסוף את הדברים.
"אני אסדר בפנים."
דני אמר ונכנס אל הבית, יורד אל הקומה הראשונה ומתחיל לסדר.
היא רוקנה את המאפרה, נועלת את
דלת היציאה לגג ויורדת לקומה הראשונה.
כל האוכל והשתייה היו במטבח,
הסרטים היו בערימה ליד הטלוויזיה והספות חזרו למצבן הנקי הראשוני,נראה שדני הסתדר
לא רע בכלל.
היא הביטה בו מסיים כמה דברים
אחרונים, הוא לבש את הבגדים שבהם הגיע, שהיו כבר יבשים.
"תודה." רובין חייכה
אליו.
"אין בעיה." הוא חייך
חיוך קטן חזרה.
"נתראה בקרוב?" שאל
אותה בעוד היא מלווה אותו לדלת הכניסה.
"כן, אני מניחה
.תודה" חייכה אליו בשנית והוא אליה.
הוא פתח את דלת הדירה , מביט בה
ומתמהמה מעט, יוצא לכיוון המעלית לבסוף.
"לילה טוב." רובין
אמרה כשמעליתו של דני הגיעה.
"חלומות מתוקים." דני
החזיר לה,נכנס אל תוך המעלית והיא סגרה את דלת דירתה.
"טוב אז הנה הבניין
שלי." ליליאן אמרה לדאגי,שליווה אותה,כאשר הגיעו לבניין בו גרה.שהיה לא רחוק
מביתה של רובין.
"כן..." מלמל דאגי
מביט מעלה .
"תודה, היה לי כיף."
היא חייכה אליו.
"גם לי." הוא
אמר,מחייך גם כן ומושיט לה את מכשירו הסלולארי.
"בשביל מה?" שאלה.
"המספר שלך,תרשמי."
צחק.
"אההה...נכון." היא
אמרה והקישה את מספרה,שומרת.
"אני אצלצל אלייך
מחר." דאגי אמר.
"לילה טוב." היא אמרה
ונשקה לשפתיו קצרות,בעדינות.
"נתראה ."הוא אמר
והלך לדרכו.
ליליאן נכנסה אל הבניין עולה
לדירתה. היא החליפה בגדים ונכנסה אל מיטתה באופן מיידי.
העייפות תפסה את מקומה במהירות
והיא נרדמה.
סופי כאן,
אז כמו שאתן יודעות (או שלא) לדני ג'ונס יש היום יום הולדת 25
אז כתבתי לו בטוויטר ברכה , שכמובן כמובן כמובן לא קיבלתי עליה תשובה, כי מי שם עלי.
אבל בכל אופן לדעתי היא היתה יותר טובה משל השאר שכתבו לו עד כמה הן מאוהבות בו ושיתחתן איתן.
אין מספיק מילים ותמונות בעולם לתאר את אהבתי אל הבנאדם הזה.
מקווה שלכולכן היה יום ג'ונס מצוין , כי לי בטוח היה (:
לילה טוב ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
