לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Above The Noise


McFLY Fan-Fic

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2011

Above The Noise פרק 8


 

שלומות חייזרים וחייזרות ואנשים שמרגישים נכונות לומר לי שאני חייה בסרט(!!!!!!!!!!)

זו שוב סופי, אני מבלה יותר מידי בבית בגלל בית הספר (נכון אבסורד? לבלות הרבה בבית בגלל בית ספר חחח), לומדת למתכונות ובגרויות ושיט...
 בכל מקרה, אם אתן מעוניינות בחפירה ממני תצטרפו אל הקבוצה שלנו בפייסבוק שנמצאת ברשימות בצד (Keep in Touch) 
ככה אני פשוט אתן לכן לקרוא את הפרק...תהנו (: 

 

 


 

פרק 8 (החלטתי לדרג את הפרק כPG13 והקריאה באחריותכם בלבד)

 

דני לבש טישרט עם ג'ינס וסניקרס, יורד לקומה הראשונה.

"הלכתי!" צעק לעברם לאחר מספר דקות, זורק על עצמו את מעיל העור שלו ושם כובע גרב.

"ביי.." מלמלו אך הוא כבר היה בחוץ.

הוא תפס מונית ולאחר חצי שעה כבר היה מול דלת דירתה.

 

                                                                      *

 

השעה 18:00 ,הוא נקש על הדלת מספר פעמים, לוחץ על הידית. הדלת היתה פתוחה.

רובין עמדה מולו, הוא נאחז במותניה והצמיד אותה אל הדלת, שנסגרה תחת משקלם.

"ג'ונס.." היא מלמלה, נאנחת כאשר החל לנשק את צווארה. מסובב את המפתח שהיה בדלת ונועל אותה.

היא הורידה ממנו את כובע הגרב, זורקת על הרצפה. ידיה נחו על כתפיו, מושכות ממנו את המעיל, שנזרק על הרצפה גם כן.

הוא תפס בירכיה, מרים אותה כך שרגליה נכרכו סביב מותניו והוא הסתובב, עולה במדרגות לקומה השנייה.

דני דחף את דלת חדרה עם רגלו והיא נפתחה בחבטה חזקה.

הוא זרק את רובין על המיטה, מוריד מעצמו את חולצתו ומעיף אותה לכיוון אקראי.

הוא רכן מעליה על המיטה, מרים מעט את חולצתה, הוא נשק לבטנה התחתונה, מרים את החולצה יותר לאט-לאט ומנשק יותר גבוה, עד שהגיע לחזייתה.

רובין יישרה את ידיה כלפי מעלה ודני משך ממנה את החולצה, מסמן שביל בנשיקות מחזה אל צווארה  ולבסוף הגיע לשפתיה.

דני פיסק את שפתיה עם שלו, נושך מעט את שפתה התחתונה, רובין לא הוציאה מילה מפיה. הוא נשק לשפתיה בתאווה, מכניס את ידו מאחורי גבה ופותח את סוגר חזייתה, מוריד אותה ממנה.

הוא חפן את חזה, לא מתנתק משפתיה לשנייה.

דני פתח את חגורת מכנסיו,מוריד אותם ועובר בשנייה אל בין רגליה, פותח את מכנסיה ומושך אותם כלפי מטה יחד עם תחתוניה במהירות.

הוא קם מהמיטה ורובין הביטה בו, מתרוממת מעט ונתמכת באמותיה.

"קומי." הוא אמר קצרות והיא נעמדה על רגליה. הוא תפס באגנה, מצמיד אותה אל הקיר באגרסיביות.

רובין משכה את תחתוני הבוקסר שלו כלפי מטה, הם החליקו במורד רגליו, נוחתים על הרצפה.

הוא הרים אותה על ידיו כמו קודם, רגליה נכרכו סביב מותניו והוא הצמיד אותה אל הקיר עוד יותר.

היא ליפפה את ידיה סביב צווארו על מנת להחזיק את עצמה והוא התחכך בה.

"תעשה את זה כבר.." רובין מלמלה חסרת סבלנות ודני חדר לתוכה.

תנועותיו היו ארוכות ואגרסיביות, גבה נחבט בקיר עם כל תזוזה שלו.

הוא לא עצר לשנייה, מוציא מפיה אנחות.

"כן,יותר חזק..." היא נאנחה, ציפורניה שורטות את גבו וכתפיו.

דני רק הגביר את הקצב, מתרחק מהקיר. הם נחתו על המיטה, משקל גופו גורם לה לשקוע מעט במיטה.

הוא נאנח וקולו נשמע כנהמה.

היא חפנה את שיערו והוא קבר את פניו בשקע שבין כתפה וצווארה, הם הגיעו לשיא בו זמנית, פולטים אנחת סיפוק רמה.

דני ירד ממנה, נשכב לצידה על המיטה.

רובין ניסתה להסדיר את נשימתה ודני הביט בה, היא חייכה אליו.

"אני צריך סיגריה." הוא אמר וקם, עדיין מתנשף בכבדות ולובש את תחתוני הבוקסר שלו שהיו ליד הקיר.

הוא הוציא מהג'ינס את חפיסת הסיגריות, יוצא מהחדר ופותח את דלת הגג, עולה למעלה.

רובין התעטפה בשמיכה הדקה ועלתה אל הגג בעקבותיו.

דני היה שעון על המעקה ופלט עשן מפיו.

היא התקרבה, נשענת על המעקה לידו.

"תביא לי גם אחת." היא אמרה והוא הוציא לה סיגריה מהחפיסה, מדליק אותה כשהיתה בפיה.

רובין פלטה את העשן והביטה בו, מופתעת לגלות שהוא מביט בה גם.

"בואי לא נגיד כלום לאף אחד." דני אמר ושאף מן הסיגריה.

"מוסכם." היא אמרה, עושה את אותו הדבר.

היא הידקה את השמיכה סביב גופה כדי שלא תיפול ודני הניח את ידו על מותנה, מחבק אותה. 


                                                                      *

דני נכנס אל הבית בטריקת דלת חזקה, שיערו פרוע מעט, הבעה מעופפת על פניו ומעילו תלוי על כתפו,רק חולצה קצרה על גופו.

"דני?" הארי שאל והשאר הסתובבו, מביטים בו בהרמת גבה.

"הא? כן,מה?" הוא שאל, מביט בהם בחיוך וזורק את מעילו על הכורסא.

"הכל בסדר?"דאגי שאל.

"הכל מצוין! למה?" שאל בתשובה.

"אתה נראה...שונה." טום מלמל, מביט בו.

"אני בסדר גמור! ואוווו.....חם כאן או שזה רק אני?" דני שאל והוריד את חולצתו. חושף שריטות על גבו וסימנים אדומים על צווארו.

"מה קרה לך?" ליליאן שאלה, מעט בשוק.

"הוא הלך עם חולצה קצרה בקור הזה?" דאגי הביט בו בתימהון והארי משך בכתפיו כ'לא יודע'.

"אה...זה. זה כלום. נפלתי על שיח בדרך,ואו חם לי!!!" הוא שאג ונופף עם ידו על גופו.

"אני חייב מקלחת קרה. כבר חוזר." הוא הוסיף והלך לכיוון חדר האמבטיה, מזמזם שיר כלשהו.

"אמרתי לכם." ליליאן הסתובבה אל הבנים בחיוך מנצח.

"מה?" הם שאלו.

"אמרתי לכם שיקרה ביניהם משהו! ראיתם איך הוא חזר." היא אמרה, מחוייכת מאוזן עד אוזן.

"הוא אמר שהוא נפל לתוך שיח." הארי הניד בראשו, מנסה להבין את ההיגיון נשי.

"נו באמת! אל תגידי לי שאתם קונים את זה!" היא מלמלה בשוק.

"זה הגיוני.." דאגי אמר.

"אני נמצאת בחברת מטומטמים!" היא הביטה בהם כלא מאמינה.

"היי!" טום אמר והיא חרצה לו את לשונה בתשובה.

"צחקתי." אמרה וגיחכה לעצמה 'כן בטח.' 

דאגי הביט בה "מה?".

"כלום. תתעלם." ליליאן אמרה ולקחה חופן פופקורן לפיה.


                                                                      *

אחרי כרבע שעה דני חזר אל הסלון, עדיין עם חיוך גדול על פניו. הוא קפץ על הספה הקטנה והתיישב ליד טום.

"אז מה רואים?" שאל, חוטף את קערת הפופקורן מידיו של דאגי ומתחיל לאכול.

"סרט." דאגי ענה כמובן מאליו.

"אחלה.." דני אמר והביא במסך הטלוויזיה, מנסה להתרכז בסרט.

"אז דני..." הארי החל לומר.

"כן?" דני שאל וסובב אליו את ראשו.

"למה אתה כל כך מאושר?" שאל.

"למה לא להיות? תראה איזה יום יפה היום!"  דני אמר וחייך, דוחף חופרן פופקורן נוסף לפיו.

"דני, עכשיו תשע בערב, יורד מבול בחוץ וקור אימים! איזה יום יפה בראש שלך?" טום שאל, מביט בו בהרמת גבה.

"מה אתה מנסה להגיד בזה?" שאל וטום נאנח, משתתק.

"אז דני.." הפעם ליליאן פנתה אליו.

"ושוב, כן?" שאל אותה בגיחוך.

"מה עשית אצל רובין שלוש שעות?" דאגי שאל אותו במבט חושד.

"אה! אנחנו...רגע, איך אתה יודע?" דני שאל והביט בו בהרמת גבה, מעוצבן מעט.

"אממ..אממ...הכל ליליאן! היא...היא ראתה את ההודעה בפלאפון שלך! לברוח!!!" דאגי צעק, מפיל את כל האשמה על ליליאן ובורח אל חדרו שבקומה השנייה וכך עשו גם הארי וטום.

"ליליאן, למה חיטטת לי בפלאפון?" דני שאל אותה בעצבים.

"אממ...אתה היית במקלחת, והיה פתאום רטט...אז האצבע שלי החליקה בטעות על מסך המגע וההודעה נפתחה ובטעות העיניים שלי הסתכלו על ההודעה וקראתי?" היא גיחכה בלחץ ודני לא ענה, ממשיך להביט בה באותה הצורה.

"ביי!" היא קמה וברחה לחדרו של דאגי.


                                                                      *

ביום שלמחרת 15:34

 

רובין עמדה מול המראה בדירתה, מנסה להחליט מה ללבוש.

אחרי כרבע שעה של התלבטות היא לבשה סקיני ג'ינס תכלת בהיר ומגפונים על עקב בצע חום, הופכת את ארונה בחיפושים אחר הקרדיגן שלה.

"איפה זה לעזאזל.." מלמלה ומשכה במה שנראה כמוהו, גורמת לכל תכולת ארונה ליפול על הרצפה.

"אוף.." היא נאנחה, בועטת בבגדים שהיו על הרצפה "היי! את זה לא לבשתי המון זמן." היא חייכה והרימה חולצה ארוכה של להקת רוק שאהבה פעם, היא היתה גזורה והיא לבשה אותה עם גופייה דקיקה מתחת.

היא זרקה על עצמה את מעיל העור שלה ויצאה מהבית מנסה לתפוס מונית . לאחר שלא הלך לה היא החליטה ללכת ברגל.


                                                                      *

" Shot through the heart and you're to blame… Darlin' you give love a bad name". רובין זמזה בשקט את השיר You give love a bad name של Bon Jovi על מנת להעביר את השקט שהיה ברחוב.
היא הבחינה במכונית שעקבה אחריה במשך כחמש דקות לפחות, היא נעצרה וסובבה את ראשה אל המכונית. חלון הנהג ירד והארי הציץ מבפנים.

"הארי?" היא שאלה בבלבול.

"זהו שמי!" ענה לה בחיוך.

"למה עקבת אחרי במשך חמש דקות?" תהתה, עדיין מבולבולת מעט.

"כי לא הייתי בטוח שזו את." הוא אמר, מובך מעט "לאן את הולכת?" שאל, מעביר נושא.

"אליכם הביתה." היא צחקה.

"הא! אז תכנסי, אני בדיוק חוזר מקניות וסידורים." אמר ורובין התיישבה במושב שעל ידו.

לאחר כעשר דקות של נסיעה הם הגיעו לבית הלהקה, הם יצאו מהמכונית והארי הלך אל תא המטען, מתחיל להוציא את הקניות.

"אני אעזור לך." רובין נתרמה לעזרה בחיוך אך הארי הניד בראשו בשלילה.

"זה בסדר, תכנסי. אני אסתדר לבד." הוא חייך והיא נכנסה אל הבית, מבחינה בדני שיש אל הספה בלי חולצה.

'Bloody Hell...'היא חשבה לעצמה ונשכה את שפתה

'לא רובין! את באת כדי לקחת את ליליאן וללכת לשופינג ספרים כמו שהיא הבטיחה לך.כן." היא ביטלה את מחשבותיה לגבי דני ועלתה בשקט לקומה השנייה. לחדרו של דאגי.

"תתלבשו או תתכסו, אני נכנסת!" רובין הודיעה ופתחה את הדלת, מוצאת אותם על המיטה, רואים טלוויזיה.

"היי רוב'." חייכו השניים.

"היי! אממ..ליליאן..את זוכרת שאת הבטחת לי שנלך לקנות לי ספרים, לאכול צהריים ולקנות לך בגדים כמובן, שזה יהיה שמלה יפה כלשהי שבטוח תלבשי לאנשהו רק שאת עדיין לא יודעת לאן." אמרה רובין בנשימה אחת וליליאן הביטה בה במבט קצת מוזר.

"כן, אני זוכרת. לא היית חייבת לפרט על הכל." היא גיחכה "יכולת פשוט להגיד לי לבוא לקניות והייתי קמה." היא צחקקה.

"אוי שתקי כבר ובואי." רובין אמרה ויצא מהחדר.

ליליאן זינקה מהמיטה, זורקת "ביי" לעברו של דאגי והולכת בעקבותיה של רובין לקומה הראשונה.


                                                                      *

דני שישן עד עכשיו על הספה פקח את עיניו באיטיות והביט לעבר מקור הרעש הראשון שהבחין בו.

ליליאן ורובין היו בדרכן אל מחוץ לבית.

דני הביט בהן מחייך, ספק לשתיהן , ספק רק לרובין.

רובין שמבטה היה ממוקד בדלת, פזלה לכיוונו של דני בלי להזיז את ראשה וחייכה חיוך קטן.

"אהממ.." היא הוציאה קול שנשמע כמו שיעול קטן והסתובבה אל ליליאן, מביטה בה.

דני התמתח וקם מהספה, הוא התקדם אל רובין, גורם לה לסגת לאחור במקצת.

הוא התקרב אל פניה ולחש לתוך אוזנה "אולי נצא לאנשהו?" נשימתו ליטפה את עורה, גורמת לה להצטמרר.

הוא התרחק והביט בהבעת פניה ששידרה הסכמה ברורה.

ליליאן בהתה בשניים בתהייה, דני עלה לקומה השנייה וליליאן הביטה ברובין במבט חושד.

"בעצם, לא כל כך מתחשק לי לצאת היום לקניות." רובין אמרה בחיוך מתנצל ומחשבותיה נדדו למקום אחר.

ליליאן הזעיפה פנים ותפסה בחגורת מכנסיה של רובין, גוררת אותה אל תוך חדר האמבטיה ומושיבה על האסלה הסגורה.

"אני רוצה לדעת הכל." ליליאן הכריזה ונעצה ברובין את מבטה.

"לדעת מה?" רובין שאלה בתמימות.

"עלייך, על דני, והמסיבה הפרועה במיטה שהיתה אתמול בבית שלך." היא השיבה.

"על מה את מדברת?" רובין שאלה בשנית,היא קמה עם חיוך ניצחון כמעט ולא נראה לעין ויצאה מחדר האמבטיה.

'היא עשתה את תכסיס התמימות שלי עלי, אנחנו עוד נראה.' ליליאן חשבה לעצמה והוציאה את הראש מחדר האמבטיה, רואה את רובין לובשת את מעילה ויוצאת מהבית.

דני עבר ליד חדר האמבטיה כחמש דקות מאוחר יותר, לובש את חולצתו ומסדר אותה.

ליליאן נאחזה בחולצתו ומשכה אותו אל חדר האמבטיה, לא משחררת מחולצתו.

"מה עשית אתמול בבית של רובין, אני רוצה פרטים." היא כמעט וצעקה עליו.

"מה לי ולרובין? לא הייתי שם." הוא אמר בחיוך ושיחרר את ידה מחולצתו, יוצא מהחדר ומהבית שנייה אחר כך.

"בסדר..אין לי בעיה לשחק ככה." ליליאן מלמלה לעצמה "אני עוד אברר הכל."

"דאג' אני הולכת הביתה!" ליליאן צעקה לו, מתלבשת ויוצאת מבית הלהקה גם כן.


                                                                      *

"אני אראה להם מה זה לא להשאיר אותי בעניינים." ליליאן מלמלה בעצבנות ותפסה מונית לביתה.


                                                                      *

"משקפת לילה? יש! בגדי הסוואה? יש! אוכל? יש! שתייה? יש! מצלמה? יש!" היא אמרה והביטה בשעון שעל ידה.

"20:23, יוצאים לדרך!" הוסיפה ושמה את התיק מלא הציוד על גבה, יוצאת אל ביתה של רובין.


                                                                      *

"עכשיו אתם לא תתחמקו." ליליאן מלמלה, מתמקמת מאחורי שיח שהיה בצד השני של הרחוב, כך שרובין לא תבחין בה.

"ועכשיו מחכים." אמרה והוציא סנדוויץ' מהתיק, מתחילה לאכול אותו באיטיות.

"נו באמת, שעות אני מחכה! שתצא כבר!" התעצבנה ליליאן לאחר שחיכתה כעשר דקות.

ובדיוק אז התקרבה מכונית שחורה, נעצרת מול הכניסה לבניין של רובין.

"דני.." ליליאן מלמלה, מוציאה את משקפת הלילה מתיקה כדי לראות בבירור.

"אכן דני..אהא...עכשיו אני אדע הכל." היא מלמלה וחייכה חיוך מרושע, לאחר כמה דקות בהן דני ישב במכונית ולא עשה כלום רובין יצאה מהבניין, שמלת מיני שחורה וצמודה לגופה, מגפונים שחורים על עקב ומעיל עור. דני יצא במהירות מהמכונית, פותח בשבילה את דלת הרכב.

"My lady" ליליאן שמעה את קולו של דני.

"Jones" רובין חייכה, נכנסת למכונית ודני טרק את הדלת אחריה, הולך לצד השני במהירות ומתיישב במושב הנהג. הוא התניע את המכונית והם יצאו לכיוון העיר.

"אתם לא תתחמקו..." ליליאן אמרה בקול מכניסה את המשקפת חזרה לתיקה ומעלה אותו על גבה, היא הבחינה באופניים שעמדו בצמוד לבניין ורצה אליהן.

"הסנדוויץ'!" הזדעקה וחזרה בריצה לקחת אותו.


                                                                      *

 

לאחר כמה דקות של נסיעה הם עצרו ברמזור אדום, מחכים שיתחלף.

"מה?" רובין שאלה לאחר שהבחינה במבטו של דני שלא הפסיק לחקור אותה.

"מה?" שאל בתשובה.

"על מה אתה מסתכל?" היא גיחכה וזזה במעט אי נוחות במושב.

 



איך ? 
נראלי היה בסדר, שיהיה לכולן שבוע מרטיט שומנים!!! (:



 

 

נכתב על ידי , 29/5/2011 09:11  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



13,162
הבלוג משוייך לקטגוריות: פאנפיקים , מוזיקאים , מועדוני מעריצים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Lola- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Lola- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)